ע"א 6155-01-24

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הדוחה את תביעת המערערים מטעמים פרוצדורליים, לאחר שלא הגישו תצהירים בהתאם לצו בית משפט. המערערים טענו כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיים דיון בנושא וכי דחיית התביעה אינה צודקת ואינה הוגנת בהתחשב בנסיבות המקרה. המשיבים טענו כי יש לדחות את הערעור בשל אי הגשת הערעור על ידי המערערים במועד וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה נכון. לאחר שבחן את הטענות, מצא השופט כי יש לקבל את הערעור ולדחות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופט קבע כי במקום לדחות את התביעה, יש לדחות אותה על הסף, כלומר אם תוגש מחדש, הדיון יתחיל מהמקום שבו הופסקה בבית המשפט המחוזי. השופט ביסס מסקנה זו על שלוש נקודות עיקריות. ראשית, בנסיבות העניין, הימנעותם של המערערים מהגשת התצהירים לא הצדיקה את דחיית התביעה. השופטת ציינה כי התקנות קובעות דחייה במקרים בהם ברור כי לתביעה אין סיכוי להצליח או במקרים של הפרות פרוצדורליות חוזרות ונשנות. מאחר שהשמטה המערערת לא חזרה על עצמה והטענה לא הייתה חסרה בעליל, לא היה ראוי לסנקציית הפיטור. שנית, לא ניתנה למערערים הזדמנות לטעון כנגד דחיית התביעה. השופט הדגיש כי כאשר בית משפט מסתמך על טענה שלא הועלתה על ידי הצדדים, עליו לתת להם הזדמנות להציג את עמדתם. משהדבר לא נעשה, יש לבטל את פסק הדין. לבסוף, השופט מצא כי דחיית התביעה אינה צודקת ואינה הוגנת. השופטת ציינה כי גם המשיבים תרמו להתארכות ההליכים וכי סנקציית הפיטורים לא תרמה לפתרון הסכסוך. יתר על כן, היא יצרה תוצאה בלתי צודקת, שכן המערערים לא קיבלו את יומם בבית המשפט, אך עדיין נתבעו בתביעה שכנגד על בסיס אותו מקרה. לפיכך, קבע השופט כי יש לדחות את התביעה על הסף, כלומר ניתן להגישה מחדש ולדון בה מנקודת ההפסקה, והורה למשיבים לשאת בהוצאות המערערים.