ת"צ 40693-11-16

תקציר

פסק הדין דן באישור תביעה ייצוגית נגד ארגון לניהול בתי קברות בגין אפליית עולים מברית המועצות שנפטרו על ידי קבורתם בחלקות נפרדות. בית המשפט קובע תחילה כי בית הקברות הוא מקום ציבורי וכי שירותי קבורה הם שירותים ציבוריים לפי חוק איסור הפליה. לאחר מכן נקבע כי מעשיו של הנאשם היו מפלים והפרו את החוק, שכן ההפרדה התבססה על ארץ מוצאו של המנוח, ולא על נורמות דתיות מחייבות כלשהן. הפגיעה ברגשות משפחות הנפטרים מוכרת כנזק לא ממוני בר פיצוי. היקף הפרקטיקה המפלה, עוצמת הפגיעה בשוויון ושיקולי אשמה נבחנים לצורך הערכת הפיצוי. התובעים מוגדרים כבני משפחה של הנפטרים הקבורים בחלקות הנפרדות, והפיצוי הכולל לקבוצה נקבע על 4,347,000 ₪. סכום זה נגזר לאחר התאמת הפיצוי הפוטנציאלי המרבי להתחשבות בדרגות נזק שונות ובמאפייני הקבוצה והנתבע כאחד. כל חבר קבוצה זכאי יקבל 1,200 שקל. מנהליה של הנתבעת נושאים באחריות אישית, אלא אם כן הצליחו להוכיח כי פעלו ללא ידיעת ההפליה ונקטו אמצעים למניעתה. סעדים נוספים אינם ניתנים מאחר שהנאשמת שינתה את מדיניות הקבורה שלה. לבסוף, בית המשפט מורה לנתבעת לשלם 86,940 ₪ שכר טרחה לכל תובע ו-912,870 ₪ שכר טרחה לבא כוח התובעים, בצירוף הוצאות נלוות. התביעה הייצוגית מתקבלת, והנתבע נדרש לשלם את הפיצוי ושכר הטרחה שצוינו.