רע"א 5493/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לספק ראיות נוספות בסכסוך בין רוכשי נכסים לבעלי קרקעות. הרקע לתיק נוגע לפרויקט דיור ברמת גן, שיזמה חברת גריני סיטי בע"מ, שנכנס להליכי פירוק. התגלעה מחלוקת בין הרוכשים, הטוענים כי זכויותיהם בקרקע מוקנות להם, לבין בעלי הקרקע. הרוכשים ביקשו סעד הצהרתי לאכיפת ההסכמים שנעשו בין בעלי הקרקע לבין גריני סיטי, אך בעלי הקרקע טענו כי הרוכשים אינם צד לחוזה ולכן אין להם מעמד לבקש סעד כזה. במהלך טיעוני הפתיחה ביקשו הרוכשים לצרף ראיות נוספות שלטענתם התקבלו לאחרונה, בהן החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ומכתב מלשכת התכנון המחוזית תל אביב. הם טענו כי ראיה זו חיונית לעניינם ולא ניתן היה להגישה קודם לכן. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בנימוק של שלב מאוחר של ההליך והיעדר תמיכה לבקשה בתצהיר. עוד קבע בית המשפט כי הראיות אינן רלוונטיות לתיק, שכן הן מתייחסות לדיני התכנון והבנייה ולא לדיני החוזים. לאחר מכן הגישו הרוכשים בקשת רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי הראיות רלוונטיות ביותר ליכולתם לעמוד בהתחייבויותיה של גרין סיטי וכי הגשתן לא תסבך את ההליך. עוד טענו כי הראיות מהוות "מסמכים ציבוריים" ולכן יש להביאם ללא צורך בתצהיר. הבקשה נבחנה ונדחתה ללא צורך בתגובת בעלי הקרקע. השופט הסכים כי לבית משפט קמא שיקול דעת רחב בניהול ההליך ובהכרעה בבקשות להוספת ראיות, במיוחד כאשר הרלוונטיות של הראיה מוטלת בספק והבקשה נעשית בשלב מאוחר. השופט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, והגיע למסקנה כי הראיות אינן רלוונטיות לסכסוך החוזי וכי בית המשפט המחוזי נמצא בעמדה הטובה ביותר לקביעה זו. מאחר שלא נדרשה תגובה מצד בעלי הקרקע, לא נפסקו הוצאות.