תלה"מ 13265-04-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על מזונות ילדים בין הורים יהודים גרושים על פי הדין הישראלי. תחילה קובע השופט כי על פי הדין העברי, החל במקרה זה, האב אחראי לפרנסת ילדיו הקטינים. המחלוקת המרכזית היא האם הסכם חתום בין ההורים להיוון מזונות, כלומר תשלום חד פעמי במקום מזונות רגילים, תקף ללא אישור בית המשפט. החוק קובע כי הסכם כזה אינו מחייב עד לאישורו על ידי בית המשפט, אך יש תקדים לקיום הסכמים כאלה בנסיבות מסוימות. השופט פוסק לטובת האב, וקובע כי האם לא פעלה בתום לב. היא לא סיפקה ראיות למצבה הכלכלי והסתירה כספים שהתקבלו ממכירת דירה, שיועדו לאחזקת הילדים. ההסכם המקורי נחתם על ידי שני ההורים מרצון ובהבנה מלאה, והאב מילא את התחייבויותיו על פיו. השופטת מקבלת את טענת האב כי הוא המשיך לתמוך כלכלית בילדים גם לאחר חתימת ההסכם, והאם נהנתה מפירותיו. כמו כן, השופטת קובעת כי האם לא מילאה את חובתה לדאוג לילדיה הקטינים, וטענתה כי הכספים ממכירת הדירה נעלמו אינה אמינה. השופט מעריך כי לאם יש גישה לסכום של לפחות מיליון שקל מהמכירה, אותם היא מחויבת להשתמש בהם לצורכי הילדים. לפיכך, זכויות הילדים לא נפגעו, והאב אינו נדרש לשלם מזונות כפולים. האם מצווה לכסות את צרכי הילדים מכספי המזונות המהוונים ולשאת בהוצאותיו המשפטיות של האב. חובת האב למזונות זמניים הוארכה עד יולי 2023 אך תיפסק לאחר מכן, והאם אינה נדרשת להחזיר לאב כספים כלשהם. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.