ה"פ 4644-07-11

תקציר

השופט קבע כי המשא ומתן בין המשיב לבין מר מור, שייצג את המבקש, לא הניב הסכם משפטי מחייב. המסמך שנחתם בין הצדדים לא נחשב לחוזה משום שלא היו בו היסודות המהותיים של הסכם סופי וודאי. ראשית, כוונת המשיב הייתה ליצור הסכם מסגרת ולא להתחייב להתחייבות מלאה. הדבר ניכר בכך שהצדדים ממתינים להבהרות בנוגע לבעלות על הקרקע ולהחלטות משפטיות הקשורות בה. שנית, המסמך עצמו היה ביוזמתו ולא נחתם באופן פורמאלי, דבר המעיד על הימנעותו של המשיב מהסכם מחייב. יתר על כן, חוסר הבהירות של הצדדים לגבי טיבה המדויק של העסקה, החל ממכירה רגילה ועד להסכם אופציה, העיד על חוסר הסכמה. גם הבנת ההשלכות המשפטיות של ההסכם הייתה חסרה, במיוחד מצידו של מור. השופטת הדגישה כי המסמך לא נועד להוות תחליף להסכם מפורט, כפי שעולה מהנחיותיה להכין הסכמים מרובים ומבקשותיו של מר מור לאחר מכן לניסוח הסכמים אלה. שיקול הדעת הרחב שניתן למר מור, יחד עם היעדר חתימת המבקש, ערערו עוד יותר את רעיון החוזה המחייב. עוד ציינה השופטת כי התנהלות הצדדים לאחר חתימת המסמך הצביעה על כך שהם לא ראו בו הסכם מחייב, שכן הם המשיכו להחליף טיוטות והערות להסכם מפורט יותר. בנוסף, המסמך היה חסר ודאות, בעיקר בזיהוי הצדדים המעורבים, כאשר המשיב לא ידע שמר מור מייצג חברה. לבסוף, עדותו של מר מור עצמו אישרה כי המסמך לבדו אינו מספיק כדי להוות חוזה מחייב. מטעמים אלה דחתה השופטת את התביעה והורתה למבקש לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.