ע"א 448/87

תקציר

בפסק הדין בעניין תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשט"ו-1955, ובהתייחסויות החקיקתיות הנלוות, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, ואישר את אחריותו המלאה של המעביד לתאונת עבודה שגרמה למשיבה לאבד שלוש אצבעות ולפצוע רביעית. בית המשפט מצא כי התאונה אירעה בשל אמצעי בטיחות לא נאותים, ובפרט מגן שלא הותקן כראוי על מערבל בטון, שלא הצליח להגן מפני מפגעים צפויים. למרות ערעור המעסיק וערעורה הנגדי של המשיב, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט קמא לדחות תביעות רשלנות תורמת כנגד המשיב, בקובעו כי הגנות הבטיחות צריכות להתחשב הן בעובדים זהירים והן ברשלנות. כן אישרה בית המשפט את הפיצויים שנפסקו למשיב, לרבות בגין כאב, סבל ואובדן השתכרות, נוכח ההשפעה הקשה של פגיעות גופניות ופסיכיאטריות כאחד על יכולתו לעבוד. הרווחים העתידיים נאמדו בהתבסס על פוטנציאל התפתחות הקריירה שהמשיב יכול היה לחוות אלמלא התרחשות התאונה. הניכוי שקבע בית המשפט המחוזי מהפיצוי בגין הגדלת קצבאות הנכות הפוטנציאליות מהמוסד לביטוח לאומי נמצא מוצדק, שכן קיים סיכוי סביר שהנכות המוערכת של המשיב תגדל. בית המשפט העליון דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ובכך חיזק את החובה החוקית הקיימת על מעסיקים להבטיח בטיחות מקיפה במקום העבודה.