ת"פ 7384-02-21

תקציר

הנאשמים הורשעו במרמה ובהלבנת הון לאחר שנכנסו במרמה למאגרי הספקים של נתיבי ישראל. הם מסרו מידע כוזב כדי להתקבל למאגר וקיבלו חוזי עבודה בהיקף של 11 מיליון שקל כתוצאה מכך. עם זאת, שווי החוזים אינו משקף את הרווחים שהפיקו הנתבעים, שכן ביצעו את העבודה והוצאו להם הוצאות. הפגיעה היא, אפוא, באינטרס הציבורי ובעקרון השוויון, שכן ספקים אחרים היו עשויים לקבל את החוזים. העבירות תוכננו ובוצעו לשם רווח כספי, אך מלוא פוטנציאל הפגיעה לא התממש. קיימת פסיקה מצומצמת בעבירות דומות, דבר המקשה על קביעת עונש הולם. תיקים קודמים שנידונו בבית משפט השלום נגעו לעבודות שירות וקנסות. מקרים חמורים יותר שנידונו בבית המשפט המחוזי נגעו לרווחים כספיים גדולים יותר ולעבירות נוספות. התקדים של העמדה לדין בעבירות מסוג זה ושינוי תנאי הסף לכניסה למאגר מידע לאחר מעשה, מקלים את חומרת העבירה. לאור הפגיעה הנמוכה בערכים חברתיים, העונש ההולם לנאשם הבודד הוא עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס של 50,000 ₪, בעוד שהנאשם בתאגיד יקבל קנס גבוה יותר של 200,000 ₪. בקשות החילוט נענות בחלקן. הנתבע היחיד יחלט 500,000 ₪ מאדמתם החקלאית, ואילו הנתבע התאגידי יחלט 116,083.48 ₪ בתשלומים מנתיבי ישראל. ההחלטות התקבלו על סמך אופיו התקדימי של התיק, ערך ההרתעה הנמוך והגשמת התכלית הקניינית של החילוט במידה מוגבלת.