בש"א 2887/06

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על החלטת המנהל המיוחד לנכסי החייב, זאב דסברג, לדחות תביעת חוב שהגיש המערער בעילה של שיהוי בהגשה. התביעה הראשונה, שהוגשה שנה לאחר שהוצא צו כינוס נכסים נגד החייב, ביקשה הארכת מועד בנימוק שהמערער לא היה מודע לכאורה להליכי כינוס הנכסים. אולם, המנהל המיוחד דחה טענה זו, תוך שהוא מסתמך על התקדים המשפטי הנוקשה בדבר הארכת מועדים להגשת תביעות חוב, ועל כך שהמערערת עודכנה על ההליכים במכתב מיום 13.7.05. המערערת טענה כי קיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים את ההארכה, דהיינו שלא קיבלו הודעה על ההליך וכי תביעת החוב שלהם, בסך 330,687 ₪, אינה שנויה במחלוקת. המשיב, המנהל המיוחד, טען, כי ידיעתו של המערער על ההליכים ניכרת וכי אי ידיעת ההליכים אינה מהווה עילה מיוחדת להארכה, במיוחד לאור פרסום הצו. עוד טען המנהל כי קבלת הערעור עלולה לפגוע בתביעות של נושים אחרים. הדיון נסב סביב סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, המאפשר הארכת המועד האחרון להגשת תביעות חוב מ"טעמים מיוחדים". בית המשפט קבע, כי אי ידיעתו הנטענת של המערער בהליך אינה מהווה טעם מיוחד שכזה, במיוחד נוכח הראיות המצביעות על ידיעתו הממשית של המערער, וכי די היה בפרסום צו הכינוס כשלעצמו כדי להקים חזקת ידיעה. בית המשפט הוסיף וקבע כי טענת המערערת בדבר אי פגיעה בנושים אחרים אינה מבוססת, שכן כל תביעות חוב נוספות ישפיעו ישירות על קרן פשיטת הרגל ובכך יפגעו בנושים אחרים. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, ובכך חיזק את ההחלטה לדחות את תביעת החוב בשל השיהוי בהגשה, והורה למערערת לכסות את הוצאות המנהל המיוחד, בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים המעורבים, ביום 14.12.06.