ע"א 7156/10

תקציר

במקרה שהוצג פנתה חברת הירקון לקבלת דמי שימוש ממדינת ישראל בגין קרקע שבבעלותה שאוכלסה בחלקה בשדה דב. הקרקע נרכשה מתוך הבנה שהיא תפוסה אך עם ציפייה לפינוי עתידי. באמצעות שורה של הסכמים משנת 1966 עד 1990, אושרה הבעלות על החברה למרות מחלוקות מתמשכות בנוגע לשטח, תשלום ופינוי. בית משפט קמא פסק תחילה לטובת חברת הירקון, וחייב את המדינה לשלם דמי שימוש מופחתים בשל אינטרסים לאומיים והפסדים תפעוליים הקשורים לשדה התעופה. עם זאת, המדינה ערערה וטענה כי היא אינה אחראית שכן הקרקע נרכשה כתפוסה, ומכאן שאין ציפייה לדמי שימוש. בית המשפט העליון התערב וציין כי בעוד שחברת הירקון אינה זכאית לעמלות משטחים שנתפסו על ידי צדדים שלישיים בהסכמת המדינה, היא זכאית לעמלות משטחים המשמשים ישירות את המדינה, תוך התחשבות בהסכמי בעלות והפחתת עמלות לפי תקופות שקדמו להגשת התביעה. כתוצאה מכך, תוצאה מעורבת כללה הכרה חלקית בטענות החברה, המחייבת את המדינה לשלם עבור שימוש ספציפי אך לא עבור שטחים תפוסים על ידי מחזיקי צד שלישי.