ע"א 75/79

תקציר

המערערת, המתגוררת עם בעלה, עתרה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו רהיטים ומטלטלין שונים הנמצאים בדירתם המשותפת הם רכושה הבלעדי. כן ביקשה לאסור על ראש ההוצאה לפועל לתפוס ולבצע עיקולים על פריטים אלה במסגרת פעולות גביית החובות שנקטו ארבעה משיבים נגד בעלה. בית המשפט דחה את שתי העתירות וקבע כי הפריטים שייכים לשני בני הזוג במשותף. לאחר מכן ערער המערער על פסק דין זה. ההיסטוריה הארוכה של התדיינות משפטית בנוגע למטלטלין הנדונים תוארה, וכללה שלוש בקשות קודמות הנוגעות לאותם נכסים. שני ההליכים הראשונים, שיזם אביו של המערער, ביקשו להצהיר כי הנכס שייך לו בלבד. הבקשה הראשונה אושרה בהסכמת המערערת ובעלה, אך הבקשה השנייה נדחתה לאחר שהשופט מצא כי האב אינו יכול להוכיח את בעלותו. בבקשה השלישית, שהוגשה על ידי המערערת, נטען כי היא הבעלים היחיד של הנכס. עם זאת, השופט דחה טענה זו, והסכים עם פסיקת הבעלות המשותפת בפסק הדין השני. טענות המערער בערעור התבססו בעיקרן על ערעור על פסק דין השיתוף. בית המשפט דחה טענות אלה ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך שהוא מצטט ראיות רבות לכך שבני הזוג היו הבעלים המשותפים של הנכס לאורך כל נישואיהם, ללא הבחנה בין נכסיהם האישיים. באשר לבקשת המערערת לאסור ביצוע עיקול על הרכוש המשותף, הבהיר בית המשפט את הדינים החלים והדגיש כי לשכת ההוצאה לפועל וכונסי הנכסים שמונו יפעלו בהתאם להליכים המתאימים. לבסוף, קבע בית המשפט כי על המערערת לשאת בהוצאות המשיבים, אשר נקבעו בסך 10,000 ₪ כל אחד למשיבים 1 ו-3-4, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בפסיקת ההוצאות של השופט. השופט בייסקי, יחד עם השופטים י' כהן ומ' שמגר, דחה את הערעור ואישר את הבעלות המשותפת בנכס הזוגי.