ע"א 815/77

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטה לדחות שלוש בקשות לפיצויים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. הבקשות נדחו משום שהתובעים לא עמדו בדרישות החוק. הסוגיה המרכזית בערעור הייתה פרשנות המונח "נרדף" בחוק. המשיב קבע כי יש ללכת בעקבות פרשנות בתי המשפט הגרמניים, לפיה המערערים אינם נחשבים נרדפים ולכן אינם זכאים לפיצויים. עם זאת, דעת הרוב של שופטי בית המשפט העליון קבעה כי על בית המשפט הישראלי לתת פרשנות משלו למונח, המתאימה יותר בהקשר של השואה ואינה עולה בקנה אחד עם פרשנות בתי המשפט הגרמניים. בפסק דינו של השופט ח' כהן נקבע כי דיני האוכלוסייה הנמלטת מפני צבאות הנאצים צריכים לחול על יהודים הנמלטים מרדיפות, ללא קשר ליעדם או לנתיב בריחתם, כל עוד הייתה להם סיבה מוצדקת לחשוש לביטחונם. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מחויב ללכת בעקבות פרשנות בתי המשפט הגרמניים לדין הגרמני, במיוחד כאשר היא אינה אחידה או מוסמכת, והוא יכול לבחור בפרשנות אחרת אם יש סיבות משכנעות לעשות כן. השופט אשר חלק על כך, וטען כי יש להשאיר את פרשנות החוק הגרמני לבתי המשפט הגרמניים. הערעור התקבל, והתיקים הוחזרו למשיב להמשך דיונים לגופו.