ע"ו 37795-02-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור שנדון בבית המשפט בנוגע להחלטת ועדה פסיכיאטרית לדחות את בקשתו של מטופל לחופשה מבית החולים הפסיכיאטרי בו הוא מטופל. המערער, המאושפז שלא בכפייה, ביקש מבית המשפט לבטל את החלטת הוועדה ולאפשר לו לצאת לחופשות מבית החולים. החלטת בית המשפט מסכמת את עברו של המערער, לרבות עברו הפלילי ואשפוזיו הפסיכיאטריים בעבר, ומציינת את אופיין המיני של עבירותיו ואת התקופה הקצרה שחלפה מאז הוצא צו האשפוז הנוכחי. נשקלו גם הפניית רופאי המערערת, שהמליצו על חופשות קצרות ומפוקחות, לבין בדיקתו של המערער בפני הוועדה, שהעלתה מחשבות פרנואידיות מתמשכות. החלטת הוועדה התבססה על הערכת מסוכנותו של המערער לאחרים, חוסר תובנה לגבי מצבו הנפשי והצורך בהמשך טיפול במסגרת בית חולים. בסופו של דבר החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית, מתוך סבר שהיא סבירה ונתונה לשיקול דעתה של הוועדה. פסק הדין מדגיש את תפקידה של הוועדה כגוף מקצועי ומציין כי אל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של הוועדה, כל עוד החלטותיו סבירות ומבוססות על מומחיות רפואית. מאחר שהחלטת הוועדה נמצאה סבירה ומוערכת היטב, נדחה הערעור, ובית המשפט קבע כי יש להמשיך את אשפוזו של המערער ללא הפרעות.