ע"א 226/61

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו יורשיו של שותף שנפטר נגד השותפים שנותרו בחיים, בנוגע לשתי שותפויות. השאלה המרכזית הייתה האם שותפות חדשה שנוצרה לאחר מותו של אחד השותפים היא המשך של שותפות קודמת, או ישות חדשה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נתן שני פסקי דין, והערעור בפני בית המשפט העליון מתייחס לפסק הדין השני, שקבע סכומים כספיים, אם כי הוא מערער גם על פסק הדין הראשון. פסק הדין דן בשאלה האם ניתן לערער על פסק הדין הראשון, שהורה על מתן חשבונות, ומגיע למסקנה כי בעוד שהחוק השתנה לגבי מהו "פסק דין" הניתן לערעור, פסק דין ספציפי זה אכן סיים את הדיון, ולכן ניתן לערער עליו ללא רשות. בסוגיה המרכזית קובע בית המשפט כי השימוש של השותפות החדשה באותן הנחות יסוד כמו הקודמת מהווה ראיה מספקת להמשכיות, וכי חישוביו הכספיים של השופט היו נכונים ברובם. לפיכך, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחים. ההחלטה מבהירה את המשמעות של "פסק דין" לעומת "החלטה אחרת" לפי חוק בתי המשפט, התשי"ז-1957, ומדגישה כי רציפות השותפות לאחר מות שותף תלויה בנסיבות הספציפיות, ובמיוחד ההון הכרוך בכך.