בג"צ 6897/22

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה על הסף, והדגיש כי הוא אינו מתפקד בדרך כלל כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני, ומתערב רק בנסיבות חריגות – שאף אחת מהן אינה חלה כאן. המקרה שלפנינו מקביל למקרה קודם (בג"ץ 8463/19) בו נדחו באופן דומה טענות בדבר השפעת בגידה מינית על חלוקת רכוש. המשנה לנשיאה פוגלמן קבע כי שיקולי אשמה אינם צריכים להשפיע על חלוקת הנכסים לאחר הגירושין, שכן חוק יחסי ממון אוסר במפורש על הכנסת גורמים כאלה. הוא הבהיר כי בגידה ממושכת לבדה אינה מצדיקה שינוי חלוקת רכוש, אלא אם כן היא השפיעה באופן משמעותי על החיים הכלכליים של בני הזוג או על ניהול משק הבית, וסטנדרט זה לא התקיים. למרות טענות העותר בדבר הטעיה מצד אשתו, לא מצא בית המשפט נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מחלוקת שווי הנכסים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אין צורך בדיון הוכחות על עיתוי הבגידה, שכן השפעת הבגידה על חלוקת הנכסים אינה רלוונטית. בסופו של דבר, החליט בית המשפט שלא להטיל כל הוצאות, שכן לא התבקשו תגובות, ואישר את עקביות החלטות בית הדין הרבני באמות המידה המשפטיות המקובלות.