ת"א 35530-02-12

תקציר

התובע תבע את הנתבעים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת שריפה שאירעה במוסך הנתבע, בו עבד. התובע טען כי הנתבעים התרשלו ולא סיפקו לו סביבת עבודה בטוחה, נוהלי עבודה נאותים וחומרים וכלים מתאימים, ולא הדריכו אותו, הזהירו אותו ופיקחו עליו. הנתבעים טענו כי מעסיקו של התובע היה קבלן עצמאי ולא הנתבע, וכי נזקו של התובע נגרם כתוצאה למעשה מכוון שלו. בית המשפט קבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח את חבות הנתבעים. ראשית, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא היו מעסיקיו של התובע, שכן הוא הועסק על ידי קבלן עצמאי. בית המשפט החיל את סעיף 15 לפקודת הנזיקין, הפוטר אדם המתקשר עם קבלן עצמאי מאחריות לנזיקין שביצע האחרון במהלך העבודה, אלא אם כן חלים חריגים מסוימים, וקבע כי הנתבע לא התרשל בבחירת הקבלן. שנית, בית המשפט דחה את טענת התובעת כי הנתבעים התרשלו בזכות עצמם. בית המשפט מצא כי הנתבעים, כבעלי המוסך וכדיירים, דאגו לסביבת עבודה בטוחה, סיפקו את הציוד הדרוש והזהירו מפני סיכונים, ומעשיהם עמדו בסטנדרט הטיפול הנדרש מהם. עוד קבע בית המשפט כי התובע גרם לתאונת השריפה בעצמו, וגרסותיו לאירועים שהובילו לתאונה היו מגמתיות ולא אמינות. שלישית, בית המשפט קבע כי טענת התובע כי הנתבעים לא דיווחו על התאונה לרשויות הרלוונטיות וגרמו לו נזק ראייתי, אינה מבוססת. המשטרה דיווחה על התאונה ופקח חקר אותה, והתובע לא הוכיח כל נזק ראייתי. לבסוף, מצא בית המשפט כי התנהלות התובע היוותה סיכון מרצון וניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנותם הנטענת של הנתבעים לבין נזקי התובע. לחילופין, קבע בית המשפט כי התובע התרשל במידה רבה מאוד. לפיכך, התביעה נדחתה. התובע חויב לשלם את הוצאותיו של אחד הנתבעים וגם ההודעות לצד השלישי והרביעי נמחקו ללא הוצאות.