רע"א 3638/03

תקציר

בית המשפט נתן רשות ערעור, והתייחס לבקשה כאילו היא כבר ערעור ברשות ניתנה. לא הייתה מחלוקת כי חברות המעבדה המדוברות החזיקו בסודות מסחריים כהגדרתם בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. באיזון האינטרסים בהליך הגילוי, הפנה בית המשפט לסעיף 23 לחוק, המאפשר אי גילוי סודות מסחריים אלא אם כן הצורך בראיות בעשיית צדק גובר עליהם. השופטת דורנר הדגישה כי היקף הגילוי צריך להיות פרופורציונלי לתמיכה הראייתית של התובע. על בית המשפט למנוע שימוש לרעה בגילוי מסמכים כדי להשיג סודות מסחריים שלא כדין ולהבטיח שצווי גילוי יוגבלו למסמכים רלוונטיים הדרושים לחקירת התביעה. במקרה דנן, החלטת בית משפט קמא נחשבה ככזו שלא שקלה כראוי את עניינו של המבקש בסוד המסחרי שלו. המשיב לא הביא ראיות מספיקות המצדיקות פגיעה בזכות זו, מה גם שלא עלה בידם להוכיח שהנוסחה הנדונה התבססה על עבודתם הקודמת. כתוצאה מכך, דרישת גילוי מלא של מחברות מעבדה משני העשורים האחרונים נחשבה מוגזמת. על אף שטענת המשיב לא נדחתה על הסף, היא נעדרת תמיכה ראייתית עדכנית. בית המשפט עשוי להורות מאוחר יותר על גילוי אם יובאו ראיות מספיקות, העשויות לכלול חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט, כפי שהציע המבקש. לפיכך התקבל הערעור, תוך ביטול חובת גילוי המחברות. כן חויב המשיב לשלם למבקש הוצאות בסך 10,000 ₪.