בג"צ 23921-07-25

תקציר

בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, דן בעתירה של עמית זאב שביקש לבטל פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת רשות הערעור של זאב על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שבתורו אישר את החלטת הוועדה הרפואית לעררים. **רקע:** * העותר, עמית זאב, נפגע בתאונת עבודה מוכרת ביום 30.7.2020 (תאונה ראשונה). * זמן קצר לאחר מכן, ב-13 בספטמבר 2020, הוא חווה אירוע שני (תאונה שנייה), המייחס את חוסר יכולתו למנוע נפילה לפציעה מהתאונה הראשונה. * זאב לא הגיש תביעה להכרה בתאונה השנייה כפגיעה בעבודה. * ועדה רפואית הכירה בפגיעות מהתאונה הראשונה אך לא מצאה נכות לצמיתות. * זאב ערער וטען כי נזקי התאונה השנייה קשורים לראשונה. ועדת הערעורים הרפואית לא מצאה קשר סיבתי רפואי וסירבה להתייחס לפציעות בתאונה השנייה. * בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה את ערעורו של זאב וקבע כי הוא הוגש באיחור ללא הצדקה. כמו כן, הוא אישר כי לפקיד התביעות, ולא לוועדה, יש סמכות לקבוע אם התאונה השנייה הייתה תאונת עבודה. * בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת רשות הערעור של זאב, וקבע כי טענותיו בדבר איחור בהגשת החלטת הוועדה נעדרות תצהיר וכי היה מקום להגיש בקשה להארכה. בית המשפט פסק גם לגופו של עניין, וקבע כי הוועדה הגבילה בצדק את היקפה לתאונה הראשונה, וכל תביעה בנוגע לתאונה השנייה מחייבת הגשה נפרדת לפקיד התביעות. **טענות העותר לבג"ץ:** * על בג"ץ לבטל את פסקי הדין. * בית הדין הארצי לעבודה העלה את הטענה בדבר סמכותו של פקיד התביעות לעניין קשר סיבתי באופן ספונטני, תוך הפרת זכותו להליך הוגן מאחר שלא ניתנה לו הזדמנות להגיב. * בית הדין האזורי שגה בכך שקבע כי הערר איחור בשל הגשת החלטת הוועדה שלא כראוי, המצדיקה הארכה. * הוועדה כללה רופא שלא היה מומחה בליקוי הספציפי שלו, וההליך היה חסר ניקיון. **ניתוח משפטי והכרעה:** בג"ץ דחה את העתירה. * **סטנדרט הביקורת:** בית המשפט חזר על תפקידו המוגבל בבחינת החלטות בית הדין לעבודה, והתערב רק במקרים חריגים של טעויות מהותיות בעלות חשיבות מהותית או ציבורית, ורק כאשר הדבר נחוץ לצדק. סטנדרט זה נקבע בפסיקה קודמת (למשל, *Cohen v. בית הדין הארצי לעבודה*, *סופרקום בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה*, *שחר נ' בית הדין הארצי לעבודה*). * **קביעות עובדתיות:** רוב טענותיו של זאב נחשבו "ערעוריות" באופיין, וערערו על ממצאים עובדתיים של בתי הדין לעבודה. אלה כללו טענות על איחור בהגשת הערר, מומחיותם של חברי הוועדה ופגמים פרוצדורליים נוספים. בית המשפט קבע כי טענות כאלה, שמקורן בעניין הפרטני וכבר נבחנו על ידי מספר ערכאות שיפוטיות, אינן עומדות ברף להתערבות בג"ץ. * **טיעון למשפט הוגן:** בית המשפט מצא את טענתו של זאב בדבר פגיעה בזכותו להליך הוגן כחסרת בסיס. עיון בהליכים העלה כי המשיב (המוסד לביטוח לאומי) טען בתשובתו לבית הדין האזורי כי התאונה השנייה לא הוכרה ולא הוגשה בגינה תביעה, מה שהעלה את שאלת סמכותו של פקיד התביעות. בית הדין האזורי אימץ טענה זו, וזאב ערער על נקודה ספציפית זו. לפיכך, הטענה לא הועלתה על ידי בית המשפט בלבד, ולזאב הייתה הזדמנות נאותה להגיב. * **דחיית העתירה:** מאחר שליבת העתירה כללה מחלוקות עובדתיות וטענות שלא הגיעו לרמה של חשיבות עקרונית או ציבורית, דחה בג"ץ את העתירה. לא ניתן צו להוצאות מכיוון שלא התבקשה תגובה.