ה"פ 51742-06-17

תקציר

השופט קבע כי יש לקבל את תביעת המבקשים להחנות את רכבם בחניוני פיליחובסקי הסמוכים לדירותיהם, על בסיס כל הקודם זוכה. החלטה זו התקבלה על בסיס חוק המקרקעין, הקובע כי ניתן להעניק ריבית לטובת מקרקעין, וכן על התקדים שנקבע במקרים קודמים (אסטרחן, אורן ואחרים). השופטת הדגישה כי החניות לא נועדו לשימושו הבלעדי של מי מהצדדים, וכי גרסת המבקשים לשימוש הכללי בחניונים על ידי דיירי בנייני טאגור משכנעת יותר. התקיימו שלושת התנאים לרכישת הזכות לרישום זכות טובת הנאה: ראשית, השימוש במקרקעין מהווה זכות שיש להכיר בה כזכות טובת הנאה; שנית, השימוש חייב לאפשר לבעלי הקרקע לממש את זכויותיהם וחייב להיות גלוי, ידוע ולא נגזר מכל זכות שמעניק בעל הקרקע; ושלישית, השימוש חייב להיעשות במשך 30 שנה רצופות. לא הייתה מחלוקת של ממש לגבי שני התנאים הראשונים, והשופטת מצאה כי גם טענת המבקשים לגבי התנאי השלישי תקפה. המבקשים לא נדרשו להוכיח שימוש יומיומי בחניות, ורצף השימוש לאורך שנים רבות לא נקטע בפרקי זמן קצרים של אי שימוש. עוד קבע השופט כי המשיבים לא הביעו התנגדות מפורשת לשימוש זה, וכי התנהלותם, לרבות מסירת שלטים למבקשים לשערים החשמליים, מעידה על אישור משתמע. זאת ועוד, טענות המשיבים כי גרסאות המבקשים השתנו ביחס לשימוש בחניות, וכי חלק מהמבקשים לא השתמשו במקומות עצמם אלא שוכרים כן, אינן מהוות טענות משכנעות כנגד הטענה הכוללת. השופטת הגיעה למסקנה כי יש להעדיף את תביעת המבקשים, וקיבלה את התביעה לצד ההכרה בהדדיות זכותם של בעלי הדירות בבנייני פיליחובסקי להשתמש בגינה ובחניות בחלקה 119 על בסיס מקום פנוי. המשיבים חויבו לשלם למבקשים הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.