תמ"ש 52656-06-17

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה אזרחית שהגישה אישה מבוגרת, התובעת, אשר טוענת כי אולצה, אוימה ומרמה לחתום על מסמכים שהעבירו את הבעלות בשתי דירות ורכב לילדיה ולנכדיה בניגוד לרצונה. התובעת, בשנות השמונים לחייה הסובלת ממספר בעיות בריאותיות, טענה כי חתימותיה על המסמכים זויפו או הושגו תחת לחץ, מבלי שהבינה את תוכנם. עוד טענה כי בנה, נאשם 1, איים עליה והונה אותה לחתום בכך שאמר לה שהמסמכים נועדו לקבלת הנחות על שירותים. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי טענות התובע לא הוכחו. עורכי הדין שהיו עדים לחתימות העידו כי התובעת הבינה על מה היא חותמת וכי לא הופעל עליה לחץ או כפייה. בית המשפט מצא את עדותם אמינה, וציין כי עדותו של התובע עצמו הייתה סותרת, מבולבלת ואף נסערת לעיתים. יתר על כן, בית המשפט ציין כי טענות התובע בדבר זיוף ואי הבנה סותרות זו את זו. התובעת גם לא הביאה כל ראיה לניתוח גרפולוגי שתתמוך בטענותיה לזיוף. ככלל, קבע בית המשפט כי עסקאות המתנה תקפות ואינן ניתנות לביטול. עם זאת, על מנת להבטיח את זכויותיה של התובעת, חויבו הנתבעים להגיש מסמכים המבטיחים את זכותה להתגורר בדירה הראשית למשך שארית חייה, ומונעים מהנתבע 1 למצות את זכויותיו בדירה ללא אישור בית המשפט מראש. פסק הדין אף התיר לתובעת להחזיק מטפלת בדירה, לרבות מי מבנותיה או בני משפחתה, מבלי להעניק להן זכויות קנייניות או אחרות. לבסוף, נוכח מצבו הבריאותי והכלכלי של התובע, ועל מנת שלא להחריף את הסכסוך המשפחתי, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.