ת"צ 32103-09-20

תקציר

השופט דחה את הבקשה לתביעה ייצוגית נגד דמי ניהול ניירות ערך של בנק. המבקש טען כי שיטת חישוב העמלות של הבנק, שהתבססה על שווי ניירות ערך בסוף רבעון או במועד העסקה, לא הוזכרה במפורש בתעריף ולכן אינה תקפה. עם זאת, השופט מצא כי שיטת הבנק תואמת את התעריף ובאה לידי ביטוי גם בתדפיסי החשבון שנשלחו ללקוחות. נמצא כי המבקש, שהיה רואה חשבון ומשפטן, הבין את שיטת חישוב שכר הטרחה לאורך כל מערכת היחסים שלו עם הבנק ולא העלה כל חשש עד שפנה לעורך דינו. השופט דחה גם את השיטה שהציע המבקש לחישוב שכר טרחה על בסיס הערך היומי של ניירות ערך, שכן לא התעריף ולא חוות דעת כלכלית כלשהי תמכו בגישה זו. יתר על כן, גם טענות המבקש כי פרשנותו של הבנק אינה הגיונית, מובילה לאבסורד ויש לנסח אותה על ידי הבנק, נדחו אף הן, שכן השופט מצא כי שיטת הבנק משתמעת, עולה בקנה אחד עם התעריף, ונתמכת על ידי הנוהג בענף. בהיעדר עילת תביעה לכאורה, התביעה לא עמדה בדרישות לתביעה ייצוגית, והבקשה, יחד עם התביעה האישית, נדחתה. המבקש חויב לכסות את הוצאות הבנק בסך 25,000 ₪.