תפ"ח 58360-02-21

תקציר

הנאשם, שהואשם ברצח בכוונה תחילה, טען כי התיקון לכתב האישום פוגע בזכותו לצדק וכי ראיות התביעה אינן מספיקות כדי להרשיעו. עוד טען כי פעל מתוך הגנה עצמית וכי אין קשר סיבתי בין מעשיו לבין מות הקורבן. בית המשפט חלק על טענות אלה. בית המשפט קבע כי התיקון לכתב האישום לא פגע בזכויות הנאשם וכי די בראיות התביעה, לרבות מסרונים, סרטונים ודוחות פורנזיים, כדי להוכיח את אשמתו של הנאשם. השופט שקל את גרסאותיו המתפתחות והסותרות של הנאשם לאירועים ומצא אותן כבלתי אמינות, מה גם שהן סותרות ראיות פיזיות. נקבע כי לנתבע היה סכסוך חוב עם הקורבן, שהוביל לעימות פיזי. הנאשם נראה חמוש בסכין, באמצעותה דקר את הקורבן שלוש פעמים בחזהו. בית המשפט הניח כי הנאשם התכוון להרוג את הקורבן, מה גם שהוא הצטייד מראש בנשק קטלני והקורבן מת מפצעי הדקירה. השופט דחה גם את טענת ההגנה העצמית של הנאשם, שכן הראיות הראו כי הנאשם יזם את העימות והיו לו הזדמנויות להימלט מבלי להשתמש בכוח קטלני. באשר לקשר הסיבתי, בית המשפט מצא כי מותו של הקורבן היה תוצאה צפויה מראש של פצעי הדקירה, למרות חוסר עקביות מסוים ברשומות הרפואיות והצעות לפגיעות ראש אפשריות מהנסיעה ברכב לבית החולים. ככלל, השופט הציע להרשיע את הנאשם ברצח בכוונה תחילה, ושני שופטים אחרים הסכימו עם הצעה זו.