בג"צ 10563/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישה אישה מוסלמית, העותרת, שנישואיה הפרטיים לביגמיסט, חאלד תורמאן, לא הוכרו על ידי הרשויות בישראל, ובפרט על ידי המשיבה מס' 3, לאחר מותו של טורמאן. הנישואים לא דווחו לרשויות בשל אופיים הבלתי חוקי, שכן תורמאן היה נשוי באותה עת לאישה אחרת. לאחר שבית הדין השרעי בירושלים הוציא פסק דין הצהרתי המאשר את הנישואין, ביקשה העותרת לתקן את מעמדה האישי במרשם האוכלוסין. המשיבים סירבו, והעתירה התקבלה. בעוד שהמשיבים הסכימו בסופו של דבר לרשום את העותרת כאלמנה, הם הביעו חשש מההשלכות על צדדים שלישיים, קרי בני משפחתו האחרים של טורמאן, שלא נכחו בהליכים בבית הדין השרעי. השופטים הכירו במורכבות המצב, וציינו את העבירה הפלילית שביצעו העותרת וטורמאן, ואת ההשלכות האפשריות של הכרה בדיעבד בנישואין. הם הדגישו כי הסעד המבוקש על ידי בג"ץ נתון לשיקול דעת ומתאים למקרים של הגדרה עצמית. במקרה דנן, סירובם של המשיבים לכבד את פסיקת בית הדין השרעי היה מוצדק. השופטים התייחסו גם לסוגיית ההשלכות של צד שלישי, וציינו כי העותר היה מודע להשלכות הראייתיות האפשריות של הרישום המתוקן בהליכים אזרחיים. בסופו של דבר, הציעו השופטים לעמיתם שלא להיעתר לעתירה, תוך הדגשת הבעייתיות של המצב והצורך בגישה צופה פני עתיד מצד כל הרשויות המעורבות, לרבות בית הדין השרעי והמשיבים. העתירה נדחתה ללא צו להוצאות, והשופטים הביעו תקווה לפתרון עניינים סבוכים אלה בעתיד.