ע"א 32123-05-20

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר קיבל את תביעת הוועדה לסילוק המערערים מהמקרקעין שבבעלותם ובנו עליהם שנים רבות. השאלה העקרונית היא האם לוועדה הייתה סמכות להגיש תביעה כזו. הוועדה הוקמה בפסק דין של בית המשפט העליון לניהול אתר קבר רשב"י בעקבות מחלוקת על ניהולו ובקשה לסעד זמני מהמדינה. פסק הדין המסמיך הסמיך את הוועדה להחליט בכל עניין הנוגע לניהול האתר, אך הגביל את סמכויותיה לפיקוח בלבד. סמכויותיו של גוף מינהלי מפורשות בקפדנות ונגזרות מהסמכות שהוענקה לו בחוק. המונח "ניהול", הזכות היחידה המוקנית לוועד, אינו כולל את הסמכות לנקוט פעולות החורגות מהפיקוח והתפעול הרגילים או להדיח מחזיקים. אף שהוועדה היא גוף ציבורי או לפחות דו-מהותי, היא אינה יכולה לבצע כל פעולה שלגביה לא הוסמכה במפורש. פסק הדין המסמיך לא הסמיך את הוועדה להגיש תביעות לסילוק. גם פסקי דין מאוחרים יותר של בית המשפט העליון בעניין סמכות הוועדה אינם מצביעים על סמכות זו, חרף הפעלתה על ידי המשיבים. בנוסף, התנהלותה בפועל של הוועדה תומכת במסקנה כי לא ראתה עצמה כשירה להרחיק פולשים. לפיכך, ההחלטה להגיש תביעה לסילוק המערערים התקבלה בחוסר סמכות. יש לדחות את פסק דינו של בית משפט קמא, המבוסס על תביעה שהוגשה ללא סמכות הוועדה. הוצאות בסך 15,000 ₪ נפסקו למערערים, שיישאו בהן ביחד ולחוד על ידי המשיבים.