ע"מ 8/01

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין של בית המשפט הצבאי ארז. המערערים, תושבי רצועת עזה, טענו כי סמכותו של בית המשפט הצבאי חלה רק על "האזור" (יש להניח שהוא מיקום גיאוגרפי מוגדר), ולכן אין לקיים דיונים מחוץ לשטח האמור. עם זאת, השופט סא"ל אוסטרייכר דחה טענה זו בקובעו כי סעיף 6 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה ושומרון) מעניק לנשיא בית המשפט הצבאי או לשופט יחיד שיקול דעת לקבוע את מקום הדיונים. סעיף זה קובע כי "מקומו ומועדו" של משפט ייקבעו על ידי נשיא בית המשפט, בתנאי ששופט יחיד יוכל לבטל החלטה זו ולבחור בעצמו את מקום ושעת הדיון. פסק הדין מצדיק את ההחלטה גם בהפניה לפסקי דין קודמים, כגון בעניין וג'יה, שקבע כי סמכותו של שופט צבאי חורגת מעבר ל"שטח" וכי סמכותו של בית המשפט הצבאי אינה מוגבלת ל"שטח" כפי שנטען על ידי המערערים. סא"ל אוסטרייכר מדגיש, כי הדין החל על המערערים נותר דין ה"שטח", גם אם הדיונים מתקיימים בתוך שטח ישראל. בנוסף, פסק הדין דוחה את טענת המערער כי אמנת ג'נבה הרביעית סותרת את מיקומו של בית המשפט הצבאי מחוץ ל"שטח". נטען כי מאחר שמדינת ישראל לא חתמה על אמנה זו, הוראותיה אינן מחייבות מבחינה משפטית, ולפיכך אינן גוברות על החלטות בית המשפט הצבאי. לבסוף, פסק הדין מתייחס לטענה בדבר חוק המעצרים, וקובע כי הוא אינו מגביל את המעצרים לחוקי מדינת ישראל, אלא מוודא כי מעצרים בתוך ישראל עומדים בחוקים אלה. החוק אינו חל על "האזור", שבו ימשיכו להתבצע מעצרים בהתאם לחוקים החלים בו. מודגש האמון ביכולתו של בית המשפט לשקול את השיקולים הכרוכים בבחירת מקום הדיונים, ועל כן נדחים הערעורים. החלטה זו תימסר לצדדים על ידי קצין בית המשפט.