תמ"ש 39538-02-13

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לאיזון משאבים בין שני בני זוג שנפרדו לאחר כ-25 שנות נישואין, בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג. התובע, שהיה כבן 83 בעת המשפט, טען כי יש לחלק את כל הרכוש והכספים, גם אלה הרשומים רק על שם הנתבע, שווה בשווה. הנתבע, כבן 78, טען כי קיימת הפרדת רכוש בין בני הזוג ולכן יש לדחות את תביעת התובע. לחילופין, טענה הנתבעת כי אם בית המשפט יכריע לטובת התובעת, אזי היתרה צריכה לכלול כספים שהתובע הבריח לכאורה למשפחתו, וכי עליה לקבל מחצית מהרכוש הרשום על שם התובע. בית המשפט בחן את התנהלות הצדדים לאורך נישואיהם ומצא כי לא הייתה הפרדה רכושית ביניהם. עוד מצא בית המשפט כי הנכס העיקרי שנצבר במהלך הנישואין, שהוא הזכיות בהגרלה, כבר חולק בין בני הזוג במהלך הנישואין, ולכן אין להתחשב בו בעת איזון המשאבים. בית המשפט דחה גם את טענת התובעת כי הנתבע הבריח כספים במהלך הנישואין, וקבע כי חזקת ההתנהגות המתמשכת בין זוגות נשואים חלה במקרה זה. הנכס העיקרי שנותר היה חשבון הבנק שהחזיקו הנתבעת ושניים מאחיה. בית המשפט קבע כי מדובר ב"נכס מעורב", שמקורו הן ברכוש משותף והן בנכס שאינו משותף. בית המשפט קבע כי שליש משווי החשבון, שעמד על 522,775 שקל, שייך לנתבע. עוד קבע בית המשפט כי ניתן לאזן בין הצדדים 300,000 ₪ מסכום זה, שכן מקורם בקצבת הזקנה של הנתבע. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 150,000 ₪ לצורך איזון זכויותיהם. בית המשפט התייחס גם לפרטים רכושיים נוספים שהוזכרו במהלך המשפט, לרבות תיק ההשקעות של התובע, הלוואות לאחיו של התובע, זכויות בשני נכסים ודירה בה התגוררו בני הזוג. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן לאזן פרטים אלה בין בני הזוג, אם משום שכבר היו מאוזנים, ואם משום שלא נרכשו במהלך הנישואין. לבסוף, קיבל בית המשפט באופן חלקי את תביעת התובעת, והורה לנתבעת לשלם לתובע יתרת משאבים בסך 150,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 12,500 ₪. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.