ע"פ 5074/10

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור, ואישר את החלטת בית משפט קמא לקבל את אמרותיו של צ.מ. לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. בית משפט קמא סבר כי העדים חששו להעיד בכנות בשל לחצים חיצוניים, והשונות בגרסאותיו הרבות של המערער הוסיפה עוצמה לאמירות אלה. למרות שבא כוח המערער טען כי הדברים נעשו על ידי הוריו של מ' כדי לפגוע במערער, טענות אלה לא היו נתמכות. בית המשפט מצא כי שקריו של המערער וגרסאותיו הבלתי עקביות חיזקו באופן משמעותי את האמירות המפלילות. הוא לא היה עקבי בהסבר מקום הימצאו וקשריו לאירוע ההצתה, ולא סיפק תיאור קוהרנטי של האירועים. הסתירות בעדותו, בעיקר בנוגע למקום שבו נפרד ממקום הימצאם של מ"ו וא', ערערו את אמינותו. ההגנה לא הצליחה ליישב סתירות אלה או להביא ראיות שיתמכו בגרסתו של המערער, והותירה את בית המשפט לא משתכנע מטענות בדבר האשמות שווא נגדו. דבריו הסותרים של ד.א. לא החלישו את ההרשעה, שכן עדותו התבססה בעיקרה על דברים שאמר לו מ', ולא נגעה ישירות לעדות לאירועים. בית המשפט אישר את ממצאי המשפט לפיהם העדים היו מאוימים באמת, דבר שהשפיע על עדויותיהם. אזהרתו של המערער בפני מ.כ. וצ.מ. בטרם עזב את הרכב נתפסה כניסיון הדחה, המאששת את הרשעתו לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין בניסיון להעלים עדות כדין. בית המשפט לא מצא סיבה להפחית בעונש החמור נוכח עברו הפלילי של המערער, חומרת ההצתה והניסיון לשיבוש הליכי משפט. בכך אישר בית המשפט את ההרשעה ואת העונש, בראותו את אירועי הערב, שהחלו במסיבה והסתיימו בהצתה, כמוצדקים בהבטחת תגובה משפטית חזקה לעבירות שבוצעו.