ת"פ 2174-03-16

תקציר

הנאשם הורשע בתקיפה הגורמת חבלה ממשית לבת זוגו ואיומים, וביקש מבית המשפט להורות על ביטול הרשעתו. בית המשפט דחה את הבקשה, שכן הנאשם לא הוכיח כי ההרשעה תגרום לפגיעה קשה ומוחשית בהעסקתו או בשיקומו. עוד קבע בית המשפט כי הימנעות מהרשעת הנאשם תעביר מסר שגוי של סליחה לו ולציבור, במיוחד נוכח אופי האלימות בה נקט והחבלות שגרם לקורבן. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מתעלם מהנסיבות המקלות ומתכונותיו החיוביות של הנאשם, כגון עברו הפלילי הנקי והודאתו, אך אין בהן כדי להצדיק חריגה מהכלל לפיו יש להרשיע אדם שנמצא אשם בעבירה. באשר לגזר הדין, קבע בית המשפט כי טווח הענישה ההולם הוא בין חודשיים לארבעה עשר חודשים, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, בערכים החברתיים שנפגעו ובמדיניות הענישה הרווחת. בגזר דינו של הנאשם בטווח זה, שקל בית המשפט נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות עברו הפלילי הנקי של הנאשם, הודאתו, ההליך הטיפולי שעבר ונסבותיו האישיות. בית המשפט החליט לגזור על הנאשם את הרף התחתון של טווח הענישה המתאים, תוך הימנעות ממאסר גם בדמות עבודות שירות, בשל שיקומו והסיכוי הריאלי לשיקומו המלא בעתיד. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אם הנאשם יחזור לאלימות, שיקול השיקום יאבד ממשקלו. גזר הדין כלל צו בית משפט ל-200 שעות, צו מבחן לשנה, שמונה חודשי מאסר על תנאי על כל עבירת אלימות שתבוצע בתוך שלוש שנים, ארבעה חודשי מאסר על תנאי בגין כל עבירת אלימות, פיצוי בסך 2,000 שקל לקורבן, קנס של 1,000 שקל או עשרה ימי מאסר והתחייבות כספית של 10,000 שקל שלא יבצע כל עבירת אלימות. כמו כן נמסר לנאשם על זכותו לערער.