ת"א 6873-04-12

תקציר

פסק הדין המדובר הורה על פינוי תובע מדירה בבעלות הנתבע, עמידר. התובע הגיש תביעה לביטול פסק דין זה, בטענה כי הוא מבוסס על הסכם פשרה שהושג בטעות מצדו, ועל כן יש לבטלו לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. התובע טען כי לא הסכים לפנות את הדירה ולא הבין את תנאי ההסכם, וחשב שיש לו שישה חודשים לנהל משא ומתן על מגוריו. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה בשל טעויות פרוצדורליות מצד התובעת, וכי לא ניתן לבטל את פסק הדין שכן לא מדובר בחוזה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והסכים כי ניתן לבטל פסק דין המאשר הסכם פשרה אם נפל פגם בכריתתו, וכי טעויותיו הפרוצדורליות של התובעת אינן מצדיקות את דחיית התביעה. השופטת קיבלה את טענת התובע כי התקשר בהסכם מתוך טעות, וכי טעות זו היא מהותית ואינה קשורה לכדאיות העסקה. יתר על כן, השופטת קבעה כי העוול שבפינוי התובע, שהיה לבדו, עני ובמצב בריאותי לקוי, גובר על העוול הפוטנציאלי שנגרם לעמידר שבביטול פסק הדין. לפיכך בוטל פסק הדין, והיה אמור להתקבל החלטה נפרדת לגבי מועד דיון הפינוי.