רצ"פ 56264-10-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי מקיף של פסק דין רע"פ 56264-10-25 (ברק נ' גזיאל)** **מבוא** החלטה זו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עוסקת בסוגיה מורכבת הנוגעת למועד הקובע את תחילת הליכי ההוצאה לפועל, ובפרט לאופן שבו הגשת ערעור על פסק דין, ובקשה לעיכוב ביצוע, משפיעות על חיובים נלווים כגון אגרת פתיחת תיק ושכר טרחה. ההחלטה מתמודדת עם מתח בין זכויות המשיב לפעול לגביית חובו, לבין זכויות המבקש בהליך הערעור, תוך בחינת עקרונות תום הלב והיעילות הדיונית. **הרקע העובדתי והתפתחות ההליכים** 1. **פסק דין יסודי:** ביום 21.1.2024 ניתן פסק דין שחייב את המבקש, יקיר שי ברק, בסך 380,000 ₪ לטובת המשיב, יעקב יניב גזיאל. 2. **הגשת בקשה לביצוע:** ביום 21.2.2024 הגיש המשיב בקשה לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל. 3. **פתיחת תיק בפועל:** למרות הגשת הבקשה, תיק ההוצאה לפועל נפתח בפועל רק ביום 12.3.2024. 4. **ערעור ועיכוב ביצוע:** עוד בטרם נפתח התיק בפועל, ביום 13.2.2024, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצועו. ביום 25.2.2024 התקבלה בקשתו וניתן צו לעיכוב ביצוע. 5. **החלטת רשם ההוצאה לפועל:** רשם ההוצאה לפועל ביטל את חיוב המבקש באגרת פתיחת תיק ושכר טרחה א' ו-ב', בנימוק שהמשיב פעל בחוסר תום לב בכך שלא עדכן את לשכת ההוצאה לפועל על קיומה של בקשה תלויה ועומדת לעיכוב ביצוע, בעוד שהתיק נפתח בפועל רק לאחר מתן הצו. 6. **החלטת בית המשפט קמא (ערעור על החלטת הרשם):** בית המשפט קמא קיבל את ערעור המשיב בחלקו. הוא ביטל את חיוב המבקש בשכר טרחה ב', אך השאיר על כנם את חיוב אגרת פתיחת התיק ושכר טרחה א'. בית המשפט קמא לא קיבל את מסקנת הרשם בנוגע לחוסר תום לב, וקבע כי הגשת בקשה לעיכוב ביצוע אינה מהווה צו עיכוב ביצוע, ואינה מחייבת את המשיב להימנע מלפעול לפתיחת התיק, שכן מועד הפתיחה בפועל אינו בשליטתו. 7. **בקשת רשות ערעור (הליך דנן):** המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא. **עקרונות משפטיים ודיון** 1. **השאלה המשפטית המרכזית: המועד הקובע לפתיחת תיק הוצאה לפועל** * **הטיעון המרכזי של המבקש:** המועד הקובע את פתיחת התיק הוא מועד פתיחתו בפועל בלשכה, ולא מועד הגשת הבקשה. מכאן, לטענתו, עלויות שנבעו מהתנהלות חסרת תום לב של המשיב (כגון אי עדכון על עיכוב ביצוע) לא צריכות לחול. * **הטיעון המרכזי של המשיב:** המועד הקובע הוא מועד הגשת הבקשה הממוכנת, בהתאם לתקנה 33(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. אגרות ושכר טרחה נוצרו מעצם הגשת הבקשה, שהוגשה לפני מתן צו עיכוב הביצוע. * **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט המחוזי אימץ את עמדת בית המשפט קמא, וקבע כי **המועד המהותי הינו מועד ההגשה הממוכן**. משמעות הדבר היא כי השלב שבו הוגשה הבקשה באופן טכני, עוד לפני שהתיק נפתח בפועל על ידי לשכת ההוצאה לפועל, הוא הקובע לצורך חיובים מסוימים. 2. **חוסר תום לב והתנהלות המשיב** * **קביעת רשם ההוצאה לפועל:** הרשם מצא חוסר תום לב בהתנהלות המשיב, בכך שלא עדכן את לשכת ההוצאה לפועל על קיומה של בקשה תלויה ועומדת לעיכוב ביצוע. * **היפוך הקביעה על ידי בית המשפט קמא והמחוזי:** שני הערכאות דחו את קביעת חוסר תום הלב. ההסבר המשפטי המרכזי הוא **שהגשת בקשה לעיכוב ביצוע אינה שוות ערך למתן צו עיכוב ביצוע**. עד למתן הצו, אין כל מניעה משפטית מוגמרת לפעול לביצוע פסק הדין. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי המשיב אינו שולט על מועד הפתיחה בפועל של התיק בלשכה, וכי העיכובים הפנימיים בלשכה אינם באחריותו. * **הקשר לעניין דמארי:** המבקש ניסה להשוות את המצב לעניין דמארי, בו נקבע כי צו עיכוב ביצוע דוחה את מועד הפירעון וצירוף ריבית הפיגורים. בית המשפט ביטל השוואה זו, והדגיש את ההבדל המהותי: בעוד שבעניין דמארי הוגש פסק הדין לביצוע *לאחר* שניתן צו עיכוב תקף, הרי שבמקרה הנדון, הבקשה לביצוע הוגשה *בטרם* ניתן צו עיכוב. 3. **תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי - הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע** * בית המשפט הסתמך על הלכה פסוקה זו, הקובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". לכן, עצם הגשת הערעור או הבקשה לעיכוב ביצוע אינן יוצרות סטטוס קוו דה פקטו המונע פעולות. * **השלכה על חיובים:** מכלל זה נגזר כי עמלת פתיחת תיק ושכר טרחה א' (שנוצרו מעצם הגשת הבקשה) נותרו על כנן, מכיוון שהבקשה הוגשה כדין לפני מתן צו עיכוב ביצוע. 4. **ההבחנה בין "הגשת בקשה" ל"פתיחת תיק בפועל"** * ההחלטה מבחינה באופן חד בין שני מועדים: מועד הגשת הבקשה ללשכת ההוצאה לפועל (שהוא המועד הממוכן, המכונה "הגשה") לבין המועד שבו לשכת ההוצאה לפועל פותחת את התיק בפועל. * **המשמעות המשפטית:** חיובים הנוצרים באופן אוטומטי עם הגשת הבקשה (כמו אגרת פתיחת תיק) נקבעים לפי מועד ההגשה. לעומת זאת, חיובים המושפעים באופן ישיר מפעולות הגבייה עצמן (כמו שכר טרחה ב', אשר ייתכן ונקשר לתקופת הגבייה הפעילה) עשויים להיות מושפעים מעיכוב ביצוע. זוהי כנראה הסיבה ששכר טרחה ב' בוטל, בעוד ששכר טרחה א' נותר. 5. **עקרון היעילות הדיונית וההפרדה בין מערכות** * ההחלטה מתייחסת במידה מסוימת להפרדה בין מערך הגבייה והאכיפה (הוצאה לפועל) למערכת בתי המשפט. המגמה היא להקל על בקשות רשות ערעור על החלטות רשמי הוצאה לפועל. * עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר שאין מקום להתערבות במקרה זה, שכן בית המשפט קמא בחן את נסיבות המקרה לעומקן והגיע לתוצאה ראויה. * **אי-הטלת עלויות על המשיב:** ההחלטה שוללת את הטלת העלויות הנוספות (אגרות, שכר טרחה) על המשיב, אשר נבעו מעיכובים פנימיים בלשכת ההוצאה לפועל, שאינם בשליטתו. **חידושים וסוגיות משפטיות** 1. **חידוד מועד הקובע בהוצאה לפועל:** ההחלטה מספקת הבהרה משמעותית לגבי מועד הקובע לעניין חיובים מסוימים בהוצאה לפועל. היא מחזקת את הפרקטיקה שלפיה מועד ההגשה הממוכנת של הבקשה הוא הרלוונטי לצורך היווצרות חיובים מיידיים, גם אם פתיחת התיק בפועל מתעכבת. 2. **גבולות חוסר תום הלב בהוצאה לפועל:** בית המשפט הגדיר את הגבולות של חוסר תום לב בהקשר של הליכי הוצאה לפועל, כאשר הוא מבחין בין הגשת בקשה לבין קבלת צו. עצם הגשת בקשה לעיכוב ביצוע, ללא קבלת צו, אינה מחייבת פעולה מסוימת מצד המשיב או מונעת ממנו לנקוט פעולות לגביית החוב. 3. **הבחנה בין סוגי שכר טרחה:** העובדה ששכר טרחה א' נותר מבוטל בעוד ששכר טרחה ב' בוטל לחלוטין, מצביעה על כך שיתכן והחיובים הללו נוצרו בשלבים שונים של ההליך, או שהם מחושבים לפי קריטריונים שונים (למשל, שכר טרחה א' קשור לעצם פתיחת התיק, בעוד ששכר טרחה ב' קשור לתקופה שבה מתבצעים פעולות גבייה פעילות). 4. **יישום תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי:** ההחלטה ממחישה הלכה למעשה כיצד יש ליישם את העיקרון שערעור אינו מעכב ביצוע, בהקשר של חיובים בהוצאה לפועל. **סוף דבר** בקשת רשות הערעור נדחתה, ופסק דינו של בית המשפט קמא נותר על כנו. המשמעות היא שהמבקש יחויב באגרת פתיחת תיק ושכר טרחה א', ואילו החיוב בשכר טרחה ב' בוטל. המבקש חויב בהוצאות משפט. ההחלטה מהווה חיזוק למעמדה של "הגשת הבקשה" כמועד הקובע לצורך היווצרות חיובים ראשוניים בהוצאה לפועל, וכן להבנה כי הגשת ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע אינם שקולים למתן צו עיכוב ביצוע, ואינם מחייבים את הצד שכנגד לנהוג באופן מסוים על מנת שלא להיחשב כפועל בחוסר תום לב.