ע"א 212/71

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי חברות הביטוח לא צריכות ליהנות מהצעות ביטוח עם שאלות עמומות או מפריעות. ידיעתו הסבירה של מבוטח לגבי עובדות מהותיות תלויה בזמן, במקום ובשיטות הביטוח הנוכחיות הידועות לציבור. חברות צריכות לשאול במפורש על פרטי יושרה ולהבהיר את שאלותיהן. יתר על כן, הנטל הוא על חברות הביטוח לאפשר למבוטח לעמוד בחובות הגילוי שלהן. דעת מיעוט קבעה כי על המבוטח לגלות עובדות שיש בהן כדי להשפיע על קבלת ההחלטות של המבטח. המבחן לכך מבוסס על נקודת מבטו של מבטח זהיר, ולא של מבוטח סביר. תשובה שגויה לכל שאלה בהצעת הביטוח מזכה את המבטח לבטל את הפוליסה, ללא קשר למהותיות המידע. המקרה שלפנינו עסק בתביעת ביטוח לדירה פרוצה. חברת הביטוח דחתה את התביעה, בטענה כי המבוטחים לא גילו את כל העובדות בהצעת הביטוח ונתנו תשובות שגויות. המבוטחים נשאלו האם ידוע להם על עובדות רלוונטיות כלשהן ואם הצעות ביטוח כלשהן נדחו או בוטלו. הם ענו 'לא' לשניהם, אך חברת הביטוח גילתה כי תלוי ועומד כתב אישום נגד מבוטח אחד וכי פוליסות ביטוח לרכב בוטלו. דעת הרוב קיבלה את הערעור על דחיית התביעה על ידי בית המשפט המחוזי, בטענה כי השאלות נוסחו במעורפל וכי הביטולים לא היו מהותיים. דעת המיעוט של השופט מני חלקה על כך, וקבעה כי על המבוטח לגלות עובדות שיש בהן כדי להשפיע על החלטת המבטחת וכי תשובות שגויות מזכות את החברה לדחות את התביעה.