בג"צ 7364/22

תקציר

העותרים טענו כי אין לאפשר לבנקים לסחור במטבעות דיגיטליים, אולם בית המשפט קבע אחרת. החלטת בית המשפט התבססה על בחינת סעיף 10 לחוק הבנקאות, המגדיר את פעילותם המותרת של בנקים. המדור מכיל רשימה סגורה של עיסוקים שהבנקים מורשים לעסוק בהם ללא היתר נוסף. ליבת הוויכוח נסובה סביב פרשנותו של סעיף 10(7), המתייחס לניהול "נכסים אחרים" עבור אחרים. בית המשפט קבע, כי משמעותו הפשוטה והמילולית של החוק תומכת בעמדת המשיב כי בנקים יכולים לספק שירותי מסחר במטבעות דיגיטליים. המונח "ניהול" נמצא ככולל פעולות כגון קנייה ומכירה, במיוחד כאשר הן מבוצעות עבור אחרים, כמו במקרה של מטבעות דיגיטליים הנסחרים באמצעות המערכת הבנקאית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המונח "נכסים אחרים" נוסח במכוון כך שיהיה גמיש ורחב מספיק כדי להקיף מטבעות דיגיטליים. פרשנות זו עלתה בקנה אחד גם עם תכליתו החקיקתית של סעיף 10, שהיתה למקד את פעילות הבנקים בתחום הפיננסי ולהתאים לפרקטיקות כלכליות מתפתחות. נדונו היבטי פיקוח, כאשר בית המשפט ציין כי ניתן לנהלם באמצעות הוראות ותקנות, כפי שנעשה בהקשרים אחרים. הפרשנות הגמישה של החוק נתפסה כהכרחית כדי לעמוד בקצב ההתקדמות הטכנולוגית ותאמה החלטות קודמות שהתאימו את החוק למציאות חדשה. לבסוף, בעוד תיקון עתידי לחוק הבנקאות כך שיתייחס באופן ספציפי למטבעות דיגיטליים היה אפשרי, החוק הנוכחי סיפק הסמכה מספקת לבנקים לעסוק בפעילויות אלה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בתשלום הוצאות מופחתות בסך 10,000 ₪. השופט י' וילנר והשופט נ' סולברג הסכימו עם ההחלטה.