רע"א 53705-03-19

תקציר

המקרה סובב סביב נפגע תאונת דרכים שהגיש תביעה לפיצויים. השאלה העיקרית הייתה לגבי פרשנות הדין החל בכל הנוגע להוכחת נזקי גוף ומינוי מומחים רפואיים. לחוק שתי הוראות: סעיף 6א וסעיף 6ב. סעיף 6א מחייב מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ואילו סעיף 6ב רואה בקביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ראיה מספקת. בית המשפט בחן את סוגיית קביעת נקודת המוצא של "שמיעת ראיות" לפי סעיף 6ב לחוק. הדבר חשוב משום שקביעת "שמיעת הראיות" מסמנת את המועד הקובע לקבלת חוות דעת מומחה ובכך יכולה להשפיע על דרך הפעולה וקבילות הראיות. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי יש לראות במועד חוות הדעת של המומחה את נקודת ההתחלה, אך המערערת טענה כי זה צריך להיות מועד הגשת חוות הדעת לתיק בית המשפט. לאחר בחינת הטענות, החליט השופט לקבל את הערעור, כלומר מועד הגשת חוות דעת המומחה לתיק בית המשפט ייחשב כנקודת המוצא לשמיעת ראיות לפי סעיף 6ב. החלטה זו התבססה על הצורך בוודאות, אחידות ויעילות פרוצדורלית, ומצאה כי הרחבת הפרשנות כך שתכלול גם את מועד השלמת חוות הדעת אינה מעוגנת בחוק. השופט ציין גם את הפוטנציאל למהלכים טקטיים של צדדים לעכב את ההגשות ואת האפשרות לתקן את החוק כך שיבהיר הבחנה ברורה יותר. משכך, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הוחרגה מהתיק, והתביעה תתנהל לפי סעיף 6ב בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי. כל צד היה אחראי להוצאותיו, והפיקדון הוחזר למערערת.