ת"א 549/09

תקציר

התובעים והנתבע מצויים בסכסוך מקרקעין מורכב. התובעים טוענים כי זכותם במקרקעין עדיפה על זו של הנתבע בעסקת מכר, אך הנתבע טוען מנגד כי התובעים לא פעלו בתום לב וכי העסקה נעדרה תמורה. בית המשפט פוסק לטובת הנאשם. התובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם בדבר עסקת המכר הראשונה בה היו מעורבים אמו של התובע מס' 2 ואביו של הנתבע. הנתבע סיפק ייפוי כוח אמיתי ובלתי חוזר, בעוד התובעים לא הציגו ראיות מספיקות כדי להפריך את קיומו או את תוקפו. כמו כן, נקבע כי התובעת מס' 2 הייתה מודעת לזכויותיה של הנתבעת בחלקה טרם ביצוע עסקת המכר השנייה עם התובעת מס' 1, דבר המצביע על חוסר תום לב מצד התובעת מס' 2. למרות חוסר תום הלב של התובעת מס' 2, עדיין על בית המשפט להכריע בתחרות בין עסקת המכר הראשונה לשנייה. על פי סעיף 9 לחוק המקרקעין, העסקה הראשונה קודמת אלא אם הצד השני פעל בתום לב וקיבל תמורה. התובעים טוענים כי רישום הערת האזהרה המוקדמת שלהם ורשלנות הנתבעת לכאורה מזכים אותם בקרקע. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התובעים, ובפרט התובעת מס' 1 ובא כוחה עו"ד אבו ריא, היו מודעים לזכויות הנתבעת ולטענותיה ובכל זאת המשיכו בעסקה. התובעים גם לא הביאו ראיות מספיקות להעברת התמורה. טענת התובעים המבוססת על סעיף 16 לחוק מיסוי מקרקעין, המתנה-את תוקפו של מכירת מקרקעין בתשלום מס, אינה משכנעת. הוראה זו רלוונטית לצורכי רישום אך אינה מחליפה את הוראות חוק המקרקעין בדבר עסקאות סותרות. לסיכום, בית המשפט דוחה את טענת התובעים וקובע כי הם לא פעלו בתום לב ולא נתנו תמורה. התובעים נושאים ביחד ולחוד בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך הדין בסך כולל של 50,000 ₪. גם תביעתה הנגדית של הנתבעת לסעד נדחית, שכן היא לא טענה פורמלית לאכיפת זכויותיה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.