רע"א 8603/21

תקציר

במקרה זה, דחה בית המשפט בקשה הנוגעת לאכיפת פסק דין לפי פקודת ביזיון בית המשפט, והדגיש כי הליכים לפי פקודה זו הם אמצעי קיצוני שנעשה בו שימוש במשורה ובדרך כלל מחייבים צווים שיפוטיים ברורים וחד משמעיים. ליבת המחלוקת נגעה לשאלה האם היה על המשיב להמציא אישורי מס מסוימים ומסמכים עירוניים ביחס להעברת נכס, בעקבות הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין הצהרתי. בית המשפט הבהיר כי ההסכם הסתפק בסעד הצהרתי להבטחת זכויותיו של המבקש בנכס, תוך שהוא מפנה את המשימות האופרטיביות לרשות המסים וללשכת רישום המקרקעין, ולא מטיל חובות קונקרטיות על המשיב. זאת ועוד, בית משפט קמא הגיע למסקנה כי הליכים לפי הפקודה אינם מתאימים להמרת סעד הצהרתי בצווי מניעה אופרטיביים שלא נכללו בפסק הדין מלכתחילה. באשר למסירת מסמכים בנקאיים ספציפיים, הצליח המשיב לטעון כי המסמכים הנדונים אינם ברשותו, ובכך להימנע מסנקציות, שכן בית משפט קמא קיבל כי המסמכים אינם בשליטתו ואינם ניתנים להשגה בקלות. בהחלטה צוין כי כל מחלוקת בדבר חובות המשיב להמציא מסמכים אחרים צריכה להתנהל בהליכים נפרדים. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ומשלא התבקשה תשובה, לא חויבו בהוצאות. הבטוחה הוחזרה למבקש.