רע"פ 959/15

תקציר

בפסק דין זה אישר בית המשפט את ההחלטה לדחות את רשות הערעור של המבקש, שעניינו כבר נבחן והוכרע בשתי ערכאות קודמות. בית המשפט הדגיש את הכלל לפיו רשות ערעור ניתנת רק לעתים רחוקות בפעם השלישית, אלא אם כן מדובר בסוגיות משפטיות משמעותיות או בעיוות דין פוטנציאלי. עניינו של המבקש לא עמד בקריטריונים אלה, מה שהוביל לדחיית הבקשה. בנוסף, ציין בית המשפט כי הסתמכותו של המבקש על הנחיית פרקליט המדינה המיושנת אינה במקומה, שכן ההנחיה עודכנה מאז לעבירות נגד שוטרים, שכבר הייתה רלוונטית לעניינו. טענותיו של המבקש בדבר התנהגות בלתי הולמת של שוטרים לאחר האירוע לא השפיעו על החלטת בית המשפט להותיר על כנו את כתב האישום, שכן ההתנהגות הפסולה הנטענת התרחשה לאחר האירועים הנדונים, ובכך צמצמו את תחולת ההנחיה. באשר לממצאים עובדתיים, דבקה ערכאת הערעור בעקרון אי-ההתערבות אלא אם נפלו בלתי סבירות בולטת או טעויות ניכרות בהערכות מהימנותם של עדים על-ידי בית-משפט קמא. טענותיו של המבקש הוגדרו מינוריות וחסרות ראיות ממשיות. בכך אושרו קביעותיו של בית משפט השלום. משכך, נדחתה גם הבקשה לדחיית ביצוע גזר הדין, והמבקש חויב לרצות את עונשו ביום 15.2.2015. החלטה זו התקבלה סופית ב-10 בפברואר 2015.