עמ"נ 38354-02-18

תקציר

המערערת, אזרחית פיליפינית, נישאה לאזרחית ישראלית בשנת 2006 ועברה הליך הדרגתי לקבלת מעמד ישראלי. עם זאת, בעלה נפטר בשנת 2010, מה שהוביל לדחיית בקשתה לקבלת מעמד בשנת 2011 עקב פירוק התא המשפחתי. המערערת ערערה על החלטה זו בבית המשפט, וטענה כי היו לה קשרים מספיקים לישראל, לרבות קשרים עם משפחת בעלה המנוח, ויש להעניק לה מעמד מטעמים הומניטריים. השופט סיכם את התיק והודה כי בעוד נסיבותיו של המערער מעוררות אהדה, החוק אינו מספק טיעון חזק דיו כדי לבטל את הדחייה. השופט הדגיש כי זיקתה של המערערת לישראל לא הייתה חזקה משמעותית מקשריה עם הפיליפינים, מה גם שרוב שהותה בישראל הייתה בלתי חוקית. זאת ועוד, אי ההתאמה בדברי המערערת בדבר יציאתה מהפיליפינים החלישה את אמינותה. עוד ציינה השופטת כי היעדר ילדים משותפים בין המערערת לבעלה המנוח וקיומה של גרושה החלישו עוד יותר את תביעתה ההומניטרית. בסופו של דבר, הערעור נדחה, הגם שהשופט לא הטיל את מלוא ההוצאות שהוצעו על ידי בית הדין לעררים, בהתחשב באופיו הגבולי של המקרה ובנסיבותיו האישיות של המערער. הפיקדון הוחזר למערערת, והיה מצופה מהמשיבה לשקול בנדיבות את בקשותיה לאשרות כניסה.