ת"א 1443-05-09

תקציר

התביעה, הדורשת פיצויי הפקעה בגין קרקעות שנלקחו על ידי המדינה, תידחה ברובה. הטענה מוצדקת רק ביחס להפרשי הריבית וההצמדה שלא שולמו לתובעים על ידי הנתבעים, החברה הלאומית לדרכים ורכבת ישראל. התביעה נדחית בעיקר משום שהתובעים לא הוכיחו את זכאותם לפיצוי בגין ההפקעה ההיסטורית הראשונית, שבוצעה בשנות השבעים. גם אם הייתה הוכחה זכאות זו, התביעה הייתה נדחית מחמת התיישנות, כפי שהוגשה בשנת 2009, למעלה מ-30 שנה לאחר שנוצרה עילת התביעה. זאת ועוד, טענת התובעים כי יש לחשב את גודל החלקה ממנה הם זכאים לפיצוי תוך ניכוי אחוז הקרקע שהופקעה בעבר, נעדרת כל הצדקה. לא הוכח כי התובעים רכשו זכויות כלשהן לקבלת פיצויים בגין הפקעה קודמת זו, וממילא ההפקעות המאוחרות בוצעו על ידי רשויות שונות, על פי דינים שונים ולמטרות שונות. לפיכך, אין בנסיבות מקרה זה כדי להצדיק הטלת חובת תשלום פיצויים בגין ההפקעה ההיסטורית על הנתבעים. לבסוף, התביעה נדחית גם לגופה באשר לשווי הקרקע המופקעת ולגובה הפיצויים הנתבעים, המבוססת על שמאות הסותרת את עצמה ומתעלמת מעובדות חשובות. עם זאת, התובעים זכאים להפרשי ריבית והצמדה על הפיצויים ששולמו על ידי הנתבעים בגין הפקעות מאוחרות יותר, שכן הנתבעים לא הוכיחו כי התובעים מנעו שלא כדין את העברת החזקה במקרקעין. לפיכך חויבו החברה הלאומית לדרכים ורכבת ישראל לשלם לתובעים הפרשים אלה, המחושבים לפי התעריפים הקבועים בחוק, בניכוי הסכומים שכבר שולמו. כמו כן חויבו התובעים לשלם לכל אחד מהנתבעים 15,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד והוצאות.