ע"א 765/18

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בעניין הבעלות בדירה, וצידד במשיב, אלע"ד. המנוח רכש את הדירה מכספו, דבר שלא היה שנוי במחלוקת וקמה לו חזקת בעלות משמעותית. למרות טענתו של שמואל כי הדירה נרשמה על שמו ועל שם אביבה, לא היה הסכם רכישה תקף התומך בטענה זו, מה שהופך את טענתו לחסרת בסיס. באופן מכריע, הדירה נכללה בהצהרות הנכסים של המנוח אך לא בזו של שמואל, מה שסותר עוד יותר את טענתו. המסמכים שהוגשו לרשויות המס היו חסרי ערך ראייתי עצמאי ולא היו עקביים, ולא הצליחו להוכיח את בעלותו של שמואל. המנוח שימש כבעל הדירה במהלך חייו, דבר המחזק עוד יותר את חזקת הבעלות. עדותו של שמואל נמצאה בלתי אמינה, רצופת סתירות ושקרים. בית המשפט הדגיש את החזקה כי עדות שקר ביודעין פוגעת באמינות, על פי העיקרון של "Falsus in Uno, Falsus in Omnibus". הוא הדגיש את חשיבותה של עדות אמת ואת השלכותיה של עדות שקר על הליכים משפטיים, וציין את האיסורים על שימוש לרעה בהליכים שיפוטיים. ההחלטה אישרה את צוואתו של המנוח, אשר הוריש את הדירה לעמותת אלע"ד ובכך זיכה אותו להירשם כבעליה. לפיכך נדחה הערעור, ושמואל חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של אלע"ד.