ה"פ 54308-01-17

תקציר

המבקשים ביקשו מבית המשפט להצהיר כי המשיב הפר באופן יסודי את ההסכם בין הצדדים מיום 13.1.2010, אשר קיבל תוקף בפסק דין ביום 3.5.2010, וכי המבקשים זכאים לפיצוי המוסכם החל מיום 13.1.2017. כמו כן ביקשו לפצל את הסעד כך שיוכלו לתבוע את הפיצויים המגיעים להם לאחר שגובש כולו או חלקו ולשמור לעצמם את הזכות לדרוש סעדים נוספים בגין ההפרות. המבקשים טענו כי לבית המשפט סמכות לדון בתביעה במתכונת שהוגשה, שכן לא ניתן לכמת את שווי הסעד. הם גם העריכו כי פסיקה לטובתם עשויה להוביל להבנה בין הצדדים לגבי גובה התשלום ולכן הליכים נוספים עשויים להיות מיותרים. המשיב ביקש לדחות את התביעה על הסף, בטענה כי המבקשים כבר יכולים לתבוע סעד כספי וכי התביעה לסעד הצהרתי אינה אלא צעד מקדים וניסיון להתחמק מתשלום אגרת בית המשפט בגובהה הריאלי. המשיב הדגיש כי טענת המבקשים מהווה ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים ותוביל להתדיינות כפולה. בית המשפט הסכים עם טענות המשיב. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הוכיחו אינטרס לגיטימי בקבלת הסעד ההצהרתי המבוקש, וכי לא הוכיחו כי טענת סעד מהותי קונקרטי, כגון סעד כספי, אינה אפשרית או אינה יעילה. בית המשפט ציין כי המבקשים אכן יכולים לעתור לסעד מהותי, ותביעתם לסעד הצהרתי היא רק צעד מקדים לקראת תביעה כספית עתידית. בית המשפט הדגיש כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת, ובמקרה זה אין מקום להעניק סעד כזה שכן הוא יוביל לריבוי תביעות ויכביד על המערכת המשפטית. לפיכך, התביעה נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם את הוצאות המשיב ביחד ולחוד בסך כולל של 10,000 ₪.