ת"א 19302-05-14

תקציר

במקרה זה, התובע, שהיה קטין באותה עת, נפגע בצווארו מכדור טניס שפגע בו תלמיד אחר במהלך שיעור חינוך גופני בבית הספר. משחק הטניס התקיים בתוך אולם התעמלות, בהתאם להוראות המורה. התובע תבע פיצויים, והתיק עבר מספר דיונים. פסק הדין הראשוני דחה את הטענה, וקבע כי האירוע היה בלתי צפוי ולא ניתן היה למנועו. עם זאת, בערעור קבע בית המשפט המחוזי כי יש לבחון מחדש את המקרה בסוגיות מסוימות: היעדר היתר בנייה לאולם הספורט, תחולת חוזר מנכ"ל על משחק טניס והגדרת טניס כמשחק מסוכן. לאחר בחינה מחודשת, מצא בית המשפט כי בעוד שלאולם הספורט היה ככל הנראה היתר בנייה, התובע לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין היעדר היתר לכאורה לבין הפגיעה. עוד קבע בית המשפט כי חוזר המנכ"ל חל על משחקי טניס וכי טניס הוא משחק מסוכן. נמצא כי המורה לא הקפידה על נהלי הבטיחות המפורטים בחוזר, דבר שהוביל לרשלנות. באופן ספציפי, המורה לא פיקח כראוי על התלמידים, מה שאפשר לתובע להיות בטווח פגיעת הכדור. בנוסף, קבע בית המשפט כי הן העירייה והן משרד החינוך אחראים לאירוע בשל כישלונם ליישם מדיניות בטיחות נאותה ולפקח על יישומה. בהתייחס לפיצויים, מינה בית המשפט מומחה פסיכיאטרי שקבע לתובע 30% נכות. לתובע, שלא עבד מאז האירוע, נפסק פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, כאב וסבל, ועזרת זולת (עזרה מאחרים). סך הנזק שנפסק עמד על 1,015,633 ₪, כאשר כל נתבע חייב ב-50% מהסכום. כמו כן, חויבו הנתבעים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחה נוסף בשיעור כולל של 23%.