ע"א 311/78

תקציר

במקרה משפטי סבוך זה התייחס בית המשפט העליון למחלוקת הנוגעת לחוזה מכר חלקת קרקע, אשר הופקעה בחלקה על ידי העירייה טרם המכירה. המערערת, אשר מכרה את הקרקע, נמנעה מלגלות הפקעה זו למשיבים, הרוכשים, ובכך הפרה את עקרון תום הלב במשא ומתן חוזי. הרוכשים, עם היוודע דבר ההפקעה, ביקשו הפחתת מחירים. משסירבה המערערת, הם הפסיקו תשלומים נוספים, מה שהוביל את המערערת לבטל את החוזה, בטענה להפרה מצד הרוכשים. בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, ראה בביטול זה הפרה של המערערת, נעתר לבקשת הרוכשים לבטל את החוזה, להשיב את הסכום ששולם ולהסכים לפיצויים. בערעור אישר בית המשפט העליון קביעה זו, תוך שהוא מדגיש את חוסר תום הלב של המערער באי גילוי ההפקעה. בית המשפט פסק כי המשיבים רשאים לבטל את החוזה ולקבל השבה בגין התשלומים שבוצעו. בית המשפט בחן גם האם תכלית בלתי חוקית של הערכת חסר של החוזה להטבות מס השפיעה על יכולת אכיפתו. על אף שמצא כי החוזה נפל פגם בשל תכלית זו, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעשיה של המערערת מנעו ממנה להימנע מהשבה, תוך התאמת הפיצוי שהוסכם מראש בשל חוקיותו המפוקפקת של החוזה. השיקולים התמקדו בשאלה האם העסקה נחשבת לחוזה בלתי חוקי; עם זאת, בית המשפט קבע כי ההשבה עדיין ראויה, תוך איזון בין הגינות למדיניות משפטית, וצמצם את הנזקים כך שישקפו אשמה חלקית. בסופו של דבר, חויבה המערערת להשיב לקונים 95,000 לירות, תוך התאמת הפיצוי ל-30,000 לירות, והכל בכפוף להתאמות הצמדה, דבר המדגיש את שאיפתו של בית המשפט להשיג סעד צודק המותאם לנסיבות הייחודיות של התחייבויות חוזיות פגומות.