ת"א 13802-05-22

תקציר

במקרה זה, משאיתו של התובע נשקלה על ידי משטרת ישראל הנתבעת ונמצאה חריגה ממגבלת המשקל, מה שהוביל לאיסור מנהלי של 30 יום. התובע טען כי שיטת השקילה הייתה פגומה ותבע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע. בית המשפט קבע כי השתק החברה אינו חל, שכן פסק הדין הקודם בבקשה לביטול האיסור לא הכריע לגופו של עניין. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות הסף של הנתבע בדבר מניעה ופגיעה בעקרון סופיות הדיון, תוך הכרה בזכות הגישה של התובע לערכאות. לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת בשקילה לבין הנזקים שנגרמו לה. התובעת לא הציגה ראיות למשקלה האמיתי של המשאית, ואף לא סיפקה תיעוד למשקל המטען. יתר על כן, זיכויו של הנהג עקב נסיגת הנאשם מכתב האישום לא הוכיח כי המשאית לא הייתה עמוסה יתר על המידה. עוד קבע בית המשפט כי שיטת השקילה של הנתבעת לא הייתה רשלנית, למרות ביקורת מסוימת על היעדר תיעוד. חזקת התקינות המנהלית, יחד עם עמידת הנתבע בנהלים ובתקנות, גברו על חוות דעת המומחה שהציג התובע. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובע חויב לשאת בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד באופן מתון, בסך 7,020 ₪.