ת"א 5015/03

תקציר

המחלוקת היא על זכויות הבעלות בחלקת אדמה בבית חנינא. שלושת התובעים הם יורשיו היחידים של אביהם המנוח, אשר היו לו זכויות חלקיות במקרקעין לצד דודם, הנתבע מס' 1 ואנשים נוספים. הנתבע מס' 1 מכר את זכויותיו לנתבע מס' 2, אשר החל לבנות על הקרקע. בתוך כך, שינתה הנתבעת מס' 3 את רישום הזכויות במקרקעין והעבירה את הזכויות הרשומות על שם אביהם המנוח של התובעים לנתבעת מס' 1. התובעים טענו כי אביהם נפטר לפני ביצוע עסקה זו, ולכן היא פסולה וכי הם ירשו את זכויות אביהם. מנגד, טענו הנתבעים מס' 2 ומס' 3 כי אביהם של התובעים מכר את זכויותיו לנתבעת מס' 1, אשר מכרה אותן לנתבעת מס' 2 ובכך הפכה אותו לבעלים הנוכחי. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. הראיות הצביעו על כך שאביהם אכן מכר את זכויותיו במקרקעין לפני מותו בשנת 1964, כלומר לתובעים לא הייתה טענה תקפה. יתר על כן, בית המשפט מצא בעיות בראיות התובעים, לרבות אי התאמות בתאריך מותו של אביהם ושאלות לגבי האותנטיות של חלק מהמסמכים. מאחר שהתובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם, דחה אותה בית המשפט וביטל את צו המניעה הזמני נגד הנתבעת מס' 2. בנוסף, חויבו התובעים לשלם לנתבעת מס' 2 סך של 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות.