הפ"ב 16566-09-13

תקציר

פסק הדין דן בהגדרת סכסוך גבול בין משקים חקלאיים הסמוכים לאגודה שיתופית והאם ניתן ליישב סכסוכים אלה באמצעות בוררות כמפורט בתקנון האגודה. קיימת סתירה בפסיקות בית המשפט המחוזי בעניין זה, כאשר יש הרואים בו עניין פנימי ויש הרואים בו מחלוקת חוקתית או ציבורית. פקודת האגודות השיתופיות קובעת כי הן יכולות להכריע בסכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה באמצעות בוררות, אך פרשנותו של מונח זה שנויה במחלוקת. חלק מבתי המשפט קבעו כי סכסוכי גבול בין בעלי משקים הם מהותיים לעסקי החברה, בעוד אחרים טענו כי מדובר בסכסוכי רכוש רגילים. מסקנת פסק הדין היא כי בעוד שבאופן עקרוני ניתן להפנות סכסוכי גבול לבוררות, תקנון האגודה השיתופית הספציפית אינו קובע זאת. הסעיף הרלוונטי בתקנון מתייחס לסכסוכים בין האגודה לחבריה, ולא לסכסוכים בין החברים לבין עצמם. לפיכך, לא ניתן להחיל את ההוראה המצומצמת של החברה על סכסוכים אחרונים אלה. ללא הסכם בוררות תקף או הסכמת שני הצדדים, החלטת הרשם למנות בורר אינה תקפה. כתוצאה מכך, בקשת בעלי המשק, שלא היו חברים באגודה השיתופית, מתקבלת, והחלטת האגודה למנות בורר מתבטלת. האגודה השיתופית נושאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של המבקשים בסך 15,000 ₪.