ת"צ 8814-09-11

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד חברת אבטחה בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה לעובדיה. בית המשפט הגיע להכרעת דין זו לאחר שבחן את הראיות והעדויות שהוצגו, ומצא כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה לקיומה של עילת תביעה קבוצתית. לטענת המבקש, החברה נכשלה באופן שיטתי בביצוע הפרשות לפנסיה עבור עובדיה, לרבות במהלך העסקתו שלו. עם זאת, בית הדין מצא כי החברה פעלה בשיתוף פעולה עם ההסתדרות ליישוב סכסוכים בנוגע לתנאי העבודה, וכי אי ביצוע הפרשות לפנסיה, אם בכלל, היה מקרה בודד המוגבל למספר מצומצם של עובדים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המבקש לא פעל בתום לב בכך שנמנע במכוון מכל דיאלוג עם החברה טרם הגשת הבקשה. גם עילת התביעה האישית של המבקש הייתה שונה מעילת התביעה הייצוגית כפי שהועלתה בבקשתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקשת לא הציגה אפשרות סבירה להצלחה בתביעה ייצוגית וכי דרכים חלופיות, כגון הסכם האכיפה הקיים בין החברה לבין ההסתדרות, מתאימות יותר ליישוב סכסוכים כאלה. בנוסף, הורה בית המשפט למבקש לשלם למבקש שכר טרחת עורך דינו של המשיב, בסך 10,000 ₪, בהתחשב בהליכים הנרחבים ובאופי הקוגניטיבי של התביעה. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו תובענות ייצוגיות צריכות להיות אמצעי אחרון, במיוחד במקומות עבודה מאורגנים שבהם ארגוני עובדים יציגים מעורבים באופן פעיל באכיפת זכויות עובדים.