עפ"ג 4833-07-23

תקציר

הערעור נדחה, כאשר ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי אין הצדקה להתערב בעונש שהטיל בית המשפט הפרוצדורלי, שכן הוא לא חרג ממדיניות הענישה שנקבעה. נמצא כי המערער, בעל עבר של התמכרות לסמים קשים והתנהגות אלימה כלפי בת זוגו, לא היה מעורב באופן מלא בתוכניות הגמילה שהוצעו לו, לא הצטרף לקהילה טיפולית סגורה וסירב לטיפול אינטנסיבי במרכז יום. למרות הצגת "תעודת טיפול" המעידה על השתתפותו בטיפול קבוצתי, חסרו במסמך פרטים על נוכחותו הקבועה או התאמתו לטיפול. בית משפט קמא הדגיש את חומרת האלימות החוזרת ונשנית של המערערת והדגיש את הצורך החברתי בהרתעה ובהגנה מפני אלימות במשפחה, תוך שהוא מפנה לתקדימים רבים התומכים בהחמרת העונשים על מנת להבטיח את ביטחונן של נשים בבית. בית המשפט מצא כי הטענות בדבר פוטנציאל שיקום אינן גוברות על הצורך בענישה, וציין את אחריותו החלקית של המערער ונטיות אלימות שלא טופלו. החלטתו של בית משפט קמא שלא להקל בעונש בגין שיקום אפשרי התקבלה, בהתבסס על פסיקות עקביות של בית המשפט העליון, הדורשות ראיות ברורות לפוטנציאל שיקומי, אשר נעדר במקרה זה. גם עברו הפלילי של המערער מלמד על היעדר הרתעה מהרשעות קודמות. לפיכך, העונש שנע בין 16 ל-32 חודשים נחשב ראוי ולא ניתנה הפחתה או שיקול חוזר למאסר על תנאי. המערער מונחה להתחיל לרצות את עונשו בבית המעצר "הדרים" ביום 14.7.2024, תוך מתן הנחיות בדבר תיאום כניסתו לכלא.