בש"א 4280/00

תקציר

המבקשים, בעלי מניות בחברה הנמצאת בהליכי כינוס נכסים, הגישו בקשה למתן צו המונע מהבנק המשיב לממש ערבות ולבצע פעולת כינוס נכסים כנגד ביתם. לטענתם, הסכם פשרה קודם, שהעניק להם ארכה עד דצמבר 1999 לפירעון חובם, אינו תקף שכן הוא נעדר את הסכמתה של אחת המבקשות, הגב' פירו. הבנק העמיד לחברה ערבויות ומסגרות אשראי לפרויקט בנייה. כבטוחה העניקו המבקשים לבנק שעבוד על ביתם. כאשר החוב של החברה גדל, הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל. לאחר מכן הגישו המבקשים תביעה ובקשה לצו מניעה זמני. במהלך ההליך הגיעו הצדדים לפשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין. עם זאת, גברת פירו טענה כי לא אישרה את הסדר הפשרה וסירבה לחתום עליו. עורך דינו של המבקש הצהיר כי יש לו סמכות מלאה להסכים להסדר הפשרה, אך לא הצליח להביא ראיות מפורשות לכך. בהתבסס על חומר הראיות, קבע בית המשפט כי אין לראות בהצהרת עורך הדין הודאה באישור מפורש. היה ספק אם הגב' פירו הסכימה להסדר או הסמיכה את עורך הדין להסכים בשמה. מאחר שגרסתה לא הופרכה, ובהתחשב בטיבה של הזכות הנטענת ובמאזן הנוחות, נתן בית המשפט צו מניעה זמני לטובת המבקשים, עד להכרעה בתיק העיקרי. צו המניעה אסר על הבנק לממש את הערבות ולבצע כל פעולת כינוס נכסים נגד בית המבקשים. המבקשים נדרשו להעמיד ערבויות צד ג' בסך 140,000 ₪ כשיפוי.