בש"א 18017/07

תקציר

בפסק דין זה התעוררה מחלוקת בין המבקש לבין המשיב בנוגע להסכם שכירות לבניין. על פי חוזה השכירות, היה על המשיב לשלם דמי שכירות ומיסים חודשיים, ולקבל את האישורים הדרושים, ואילו המבקש טען כי המשיב לא שילם דמי שכירות ומיסים מעבר לשלושת החודשים הראשונים, מה שהוביל לתביעה. בית משפט קמא פסק לטובת המבקש, אך מצא אותו אשם חלקית באי גילוי פרט מהותי, וחישב את חובו של המשיב, לרבות דמי שכירות מופחתים ופיצויים. שני הצדדים הגישו ערעורים. המבקש ערער בארבעה נושאים: טעות טכנית בפסק הדין, אי פסיקת מע"מ, אי פסיקת דמי שכירות לחודשים נוספים ואי הכרה בארנונה. בינתיים הגיש המשיב ערעור שכנגד, בטענה כי המבקש הטעה אותו, וביקש לבטל את ההסכם ולהשיב את מה ששילם על פיו. המבקש ביקש לדחות את הערעור שכנגד מחוסר קשר לערעור העיקרי, אך בית המשפט דחה את הבקשה ומצא קשר מהותי בין שני הערעורים. כן הורה בית המשפט על מחיקת מסמכים מיותרים שצורפו לערעור שכנגד ועל מחיקת התשובה לערעור, שכן הליכים אלה לא הוכרו בתקנות סדר הדין האזרחי. שני הערעורים התמקדו בפרשנותו ויישומו של הסכם השכירות, כאשר המבקשת מבקשת פיצוי מוגדל והמשיבה מבקשת לבטל את ההסכם.