ת"מ 137/08

תקציר

פסק הדין דן בבקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית נגד משטרת ישראל. התביעה מתייחסת לאי מימוש לכאורה של צווי מעצר לחייבים על ידי המשטרה כפי שמורה חוק ההוצאה לפועל, ודורשת השבה חלקית של שכר הטרחה ששילמו המבקשים בגין צווי מעצר אלה שלא בוצעו או שלא בוצעו כראוי, וכן פיצוי לכל חברי הקבוצה. המשטרה טענה כי האגרות נגבו כדין וכי פעולותיה בנוגע לצווי מעצר היו בהתאם לחוק. בית המשפט קבע כי התשלום המדובר הוא "אגרה" ולא "מחיר". מאחר שאגרה אינה דורשת קשר ישיר בין התשלום לבין השירות הניתן, ושיעור האגרה יכול לכלול עלויות נוספות, בית המשפט אינו יכול להורות על השבה חלקית של שכר טרחה ששילמו הנושים למשטרה בגין שירותים שלא ניתנו. גם אם תביעותיו המשפטיות של המבקש היו מתקבלות, השבה חלקית לא הייתה סעד הולם. יתר על כן, פסק הדין מדגיש כי תביעה ייצוגית אינה הדרך היעילה או ההוגנת ביותר לפתרון סכסוך זה. בית המשפט הסביר כי תידרש בחינה פרטנית של כל מקרה, דבר המנוגד לעיקרון של תביעה ייצוגית. בנוסף, ניכר כי מטרת העל של המבקש אינה פיצוי כספי אלא סעד אכיפה, אשר מושגת באופן הולם יותר באמצעות עתירה לבג"ץ. מטעמים אלה, בין היתר שפורטו לעיל, נדחית הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. המבקש זכאי לשקול הגשת תביעה אישית, וחויב לשלם למשטרה הוצאות משטרה ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ + מע"מ.