פ"ל 2336-02-14

תקציר

השופט קובע כי התביעה הצליחה להוכיח כי הנאשם היה נהג אופנוע הב.מ.וו שהיה מעורב באירוע שהוביל להגשת כתב אישום. השופט ביסס החלטה זו על עדותם המהימנה של שני שוטרים. הראשון, השוטר אבי עמר, הכיר אישית את הנאשם ויכול היה לזהות אותו כרוכב, למרות קסדתו. השני, השוטר אורי רומח, הצליח לזהות את לוחית הרישוי של האופנוע, שהייתה רשומה על רכבו של הנאשם. השופט שקל גם את עדותו של הנאשם, ומצא אותה לא משכנעת, מתחמקת ומלאת סתירות. כך למשל, טען הנאשם כי האופנוע עמד למכירה ונהוג על ידי קונים פוטנציאליים, אך בהמשך הודה כי נהג בו בדרך כלל בעצמו. השופט ציין גם את הימנעותו של הנאשם מלהציג את קסדתו לבדיקה בבית המשפט, למרות היותה ראיה קריטית להגנתו. ככלל, נחה דעתו של השופט כי זיהויו של הנאשם כרוכב האופנוע היה מדויק וכי טענותיו הסותרות אינן סבירות. עם זאת, השופט זיכה את הנאשם מאשמת קבלת רישיון נהיגה תוך הסתרת פסילה, שכן היה ספק סביר לגבי עבירה זו, והנאשם לא נחקר על כך בחקירתו במשטרה. לפיכך, הרשיע השופט את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט קבלת רישיון תוך הסתרת פסילה. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ב-25 במאי 2014.